בפעם האחרונה שההורים של גידי רבו, הריב שלהם היה קולני
במיוחד, מעבר לקולניות הרגילה של הריבים הרגילים שלהם.
בדרך-כלל, בכל אחד מהריבים הרגילים שלהם, היה מספיק לגידי
להיכנס לתוך ארון הבגדים שלו ולהתחבא שם, בין כל הבגדים שגרמו
לצעקות להישמע עמומות יותר והשאירו את הפחדים בחוץ. הפעם זה לא
הספיק. בפעם הראשונה נכנסו לארון מילים כמו "גט", "זונה",
"אידיוט" וכל מיני מילים אחרות שהוא לא הבין בדיוק.
גידי פתח את דלת הארון ויצא, וטרק מייד את הדלת על הפחדים שלו,
אך לא הספיק לסגור את הדלת עד הסוף והצעקות שיחררו את הפחדים.
גידי קפץ אל המיטה שלו, שעמדה קרוב לארון, והתחבא מתחת
לשמיכות, בטוח ביכולתן להבריח את הפחדים, כפי שהבריחו את
החלומות הרעים. את ראשו החביא עמוק-עמוק מתחת לכרית הענקית
שאמא קנתה לו בשבוע שעבר, והצליח להבריח את הפחדים, כך חשב, אך
כשהרים את הכרית לנשום מעט אוויר, ראה אותם לידו, מחייכים
בסיפוק. אחר-כך הכרית כבר לא עזרה, למרות שהחביא את ראשו אף
עמוק יותר.
גידי יצא מחדרו בריצה ועבר במסדרון הארוך שהוביל לסלון, וכשעבר
בסלון בריצה, מסתכל מדי פעם מאחורי כתפו כדי לוודא שהשאיר את
הפחדים מתחת לשמיכות, ראה שתי מפלצות עומדות אחת מול השנייה
ומתווכחות. לראשונה היה פרצוף אדום ושפם גדול ועבה, שהזכיר
מאוד את השפם של אבא, שהיה מדגדג אותו בכל פעם שאבא היה מנשק
אותו בבטן. השפם של המפלצת רטט בכל פעם שצעקה על המפלצת השנייה
ופניה נהיו אדומים יותר, כאילו עומדים להתפוצץ. המפלצת השנייה
הייתה נמוכה יותר מהמפלצת עם השפם, וגופה היה עגול יותר. היא
עמדה בידיים קפוצות לצידי גופה, וצעקה על המפלצת עם השפם בקול
צווחני, שהזכיר את הקול של אמא, כשהייתה מחקה את קולו של
מיץ-פטל ומתחבאת מהאריה ומהג'ירפה. המפלצת עם השפם הרימה יד
פתוחה מול פניה של המפלצת עם הקול של מיץ-פטל וגרמה לה להתכווץ
בפחד, אך ברגע שהיד הורדה, המפלצת עם הקול של מיץ-פטל המשיכה
לצעוק.
גידי הצליח להישאר עוד רגע אחד ולהסתכל על המפלצות, לפני
ש"בנזונה" הבריחה אותו מהבית, לתוך חדר המדרגות. שם הפחדים
התעצמו וקיבלו את כוחם, והצעקות הדהדו בין הקירות, לא משאירות
לגידי אפילו מקום אחד להעלם. אל הפחדים שעקבו אחר גידי
לחדר-המדרגות הצטרף הפחד להיות לבד, שהשתלט על גידי לחלוטין
ועטף אותו בגלימתו הארוכה. גידי רץ אל מחוץ לחדר המדרגות, עד
שראה בחצר הגדולה את מה שחיפש כל הזמן הזה. מקרר גדול, לבן,
עומד נטוש במרכז החצר, בעל קירות חזקים ודלת חסינה לכל. גידי
רץ במהירות אל המקרר, פתח את דלתו ונכנס פנימה, סוגר את דלתו
מאחוריו ומשאיר את הפחדים והצעקות מאחורי דלת חסומה לקול.
גם כשהודיעו למפלצות, שהיו מחובקות בביתן ובכו, על המוות של
גידי, זכרו לציין שהוא מת בפנים שלוות. הרי אף מפלצת לא תרצה
שהילד שלה ימות בפחד.