דרי הביצה:
מטרות. אמצעים. הסברים. שועלים.


להקת "דרי הביצה" קרמה עור וגידים, לחרדת כל  מי שאוזניים לו,
בקיץ המתיש של שנת 2004. אין מקום לדבר על "הקמתה" של הלהקה,
שכן "דרי הביצה" מעולם לא "הוקמה" במובן הפורמאלי של המונח,
אלא קמה באופן בלתי נמנע כפרי הנסיבות. רוח התקופה, והאירועים
אשר פקדו את תושבי ארצנו זבת החלב והדבש, הטביעו חותמם על
שלושה גלמים, כמייצגים של החברה הישראלית המורחבת, ומיזגו אותם
בעל כורחם, על מנת ליצור את הישות שהיא - היא דרי הביצה.

כשם שהתהווה הג'וקר באופן בלתי נמנע ובלתי רצוני, כתוצאה
מטבילתו בשלולית רדיואקטיבית (באדיבותו של באטמן), כך התהוותה
לה הלהקה המדוברת, בעוד שלחבריה (פיליפ אסקרגו, א.ב שקשוקה
ותרנגולת שאראס ) אין ולו תפקיד מינורי בתהליך עצמו, פרט לקבלת
והפנמת הדין.

באשר מובן הרעיון, לפיו אין הלהקה, אלא התמרה ויציקה של
ה"גייסט" (רוח) הישראלי בגוף גשמי, לא יקשה להבין, כי בניגוד
למרבית ההרכבים המוזיקליים בקוסמוס, בהם חברי ההרכב כולם, הם
בני אנוש, ב"דרי הביצה" יש לקבוצה צעקנית זו ייצוג, אך בוודאי
לא בלעדיות.

דרי הביצה הם: פיליפ אסקרגו - אביו הוא נצר לשושלת אצולה של
שבלולים, שהמפורסם בבנייה הינו לא אחר מאשר "שבי", כוכב תוכנית
הקאלט "פרפר נחמד". אימו האנושית של פיליפ , דחפה את בנה
לקריירה מוזיקלית באקדמיה המלכותית של חדרה, ואילו אביו ניצל
את קשריו הענפים, על מנת לחסום את התקדמותו של בנו בכל דרך
אפשרית. לאחר שנים רבות של אמביוולנטיות מעין זו, התהווה פיליפ
כמוזיקאי מבריק למחצה, עם דיוק ויכולת אלתור של שעון שוויצרי.

א.ב. שקשוקה - בנם היחיד של אם ביצה ואב עגבנייה, ניסה אף
הוא מזלו באקדמיה למוזיקה, אך נדחה בבושת פנים ע"י בירוקרט
נאלח, עת התקנון מציין בפירוש כי "אין מקום למאכלים עתירי
קלוריות בקונסרבטוריון". מדוכדך אך גא, השתקע "שקי" במחבת
טפלון והפך למוזיקאי רחוב מהשורה הראשונה. בין שלל מיומנויותיו
חסרות התכלית -הכנת נרגילות, מנעד קולי של כחמש טרצות מוקטנות
וחיקויים מקצועיים של אחמד יאסין.

תרנגולת שאראס - נוצר יש מאין, לחרדתם של הפילוסופים
הרציונאליסטיים, בלול תרנגולות של מושבניק בלתי יציב רגשית,
מאזור השפלה. לאחר קריירה קצרה ומזהירה במדי קבוצת האפרוחים של
אגודת מכבי ת"א-כדורסל, עשה הסבה בתפקיד, והפך לקבצן בלול תל
אביבי תוסס, שם למד את הבסיס המוזיקלי של האסכולה התרנגולית,
מהאהובות על הפוסט-מודרניים. כתוצאה מילדותו הקשה בלול, ניחן
שאראס בטינה יוקדת לאקדמאים באשר הם, ועל כן יצר את סגנון
הגיטרה הייחודי המכונה "גיטרת שאראס", האופייני לו.

ג'חנון ליגה - נקשן בן נקשן, נשכר ע"י "דרי הביצה" בשכר
מאופס, על מנת לטהר מעט את העכירות של המציאות, כפי שהיא
משתקפת ביצירת הלהקה (ובעברית-"להושיב" את שאר הכלים) שכירתו
של ג'חנון זה, העלתה תהיות רבות (שתיים) הנוגעות לאמות המידה
המוסריות של חברי ההרכב, שכן "מציאות מיופה אינה מציאות כלל",
אך הטענות הללו נדחו מכל וכל, מתוקף כך שאין להן מענה. ג'חנון
ליגה ביקש חד משמעית שלא להיכלל בביוגרפיה זו, ואכן לא התחשבנו
בדרישותיו.

התהוותם של הללו, מדגישה את המומים המוזיקליים של כל אחד ואחד
מהם. בצורה זו נוצר חיפוי הדדי של תכונות מוזיקליות שליליות,
גם במעוזות (המוזיקליים) הנדירים בהם ניתן היה לצפות להשפעה
מוזיקלית חיובית של מי מהחברים.
כך למשל, על יכולת האלתור הטבעית של א.ב שקשוקה, מחפה
הדוגמאטיות של פיליפ, וכך, על הידע התיאורטי הנרחב של פיליפ,
מחפה הבורות הפנטסטית של התרנגולת.

כמו כן, מעסיקים "דרי הביצה" בכפייה מוזיקאים נוספים, שכלל
אינם מודעים לתרומתם המכרעת ללהקה, בינם ניתן למנות אושיות
בעלות חשיבות מכרעת כגון טוני פיציקטה, (הכנר המהולל, הזכור
לטובה מסצינת האוונגארד בלאס וגאס של תחילת שנות ה-70) , רוד
וספה   (גיטריסט , זמר , מאיץ מ-0 ל-60 קמ"ש ב-7.2 שניות)
וחביבת הקהל- גב' חביבה ראסל (אחייניתו המגויירת של ברטראנד
,בעלת כישרון מולד לקולות רקע ושלל יכולות מוזיקליות
שונות).שאר המשתתפים, שדבר השתתפותם לא נמסרה להם, יוותרו כרגע
בעילום-שם-בדוי.

לו תוהים אתם, כיצד נשמעת התועבה, שהיא רוח הישראליות במאה
ה-21, ייתכן כי בזאת מצאתם את מבוקשכם.