"היא כל כך יפה
זה צובט בלב שלך,
אך בכאב עצום.
היא לא מבינה
שאני רוצה אותה,
לא אומרת לי כלום."

כן היא יפה כל כך היא האור בקצה המנהרה
היא התחושה הטובה היחידה בעולם קר ונורא
היא מסובבת ת'ראשים, היא מדהימה ת'אנשים
היא גורמת לכולם ליפול לרגליה, לקרשים
אז נפלתי גם אני במלכודת שלה, כמו עכבר חסר אונים
רודף סביב זנבי בנסיון לאחות את השברים

"כל השבוע חלון פתוח
כוכבים מעל ולב מתמוטט.
הייתי נותן לה שק של סנטימנטים
אך אני מתבייש לתת."

בסה"כ אני לא מציאה גדולה, אני לא דון קישוט
אבל אין לי את הפוזות שלאנשים אחרים מפריעות
אני לא "חמוד", אני לא מתחנף,
אני לא מבשל ארוחות בשביל אנשים להתחבב
כן רופרט אני לא שכחתי איך ביסודי היינו כמו אחים
איך אני הייתי היחיד שעזרתי לך כשהיית לבד
ואיך שכחת אותי בנסיון להתחבב על כל אחד
אבל עכשיו המצב שונה, יש לי אחרים
אתה תמצא את עצמך זרוק בלי חברים
יש לך אולי אותה, זה נחמד עד גבול מסוים
כי היא כל כך יפה אבל מוצצת את הדם

"כל השבוע חלון פתוח
כוכבים מעל ולב מתמוטט.
הייתי נותן לה שק של סנטימנטים
אך אני מתבייש לתת."

אז ניסתי איתה ונזרקתי אל הכלבים
מה לעשות "אתה חמוד אבל אני לא רוצה חברים"
כן שמעתי את זה, זה התירוץ המושלם
להתחמק מאנשים שהיא לא אוהבת סתם
צביעות זה האויב הכי גדול של חברה
וזה בדיוק מה שקרה בחבורה
הרגשתי שם בבית, הם היו כמו משפחה
אבל כל התככים, המזימות, השקרים הרסו אותה
אבל מה זה משנה יש לי את סר'גיו לצידי
ואולי גם את כבשל'ה ואת מיצי ואת הפנאט לצידי
גורם עוין מתכונן לחזור מחדש
המהפכה לא תרחם על אף אחד
כל המלעיזים יעמדו מולי ביום מן הימים
ואני אשתין להם ישר בפנים
אז שוברת לבבות קטנה את לבי את אולי מרטיטה אבל אני לא אפול
יותר אל תוך המערבולת השחורה


"כל השבוע חלון פתוח
כוכבים מעל ולב מתמוטט.
הייתי נותן לה שק של סנטימנטים
אך אני מתבייש לתת."