רכבת הלילה ריקה, שועטת, חותכת את דרכה באוויר חצות הקר, גופה
המאורך ממלא את הריק ולרגע מתכסה באספקלריות דקיקות של ירח זר
הנחרט בגוף המתכת, ונעלם, או משנה עצמו לתעתועי אור קופצניים.
האופק מואר בדמדומי כתום-סגול, מעל ערים שננטשו על ידי
תושביהן למען השינה בתוך מה-שהיו-פעם בתים וכעת רק צלליות
מעורפלות בהבל האדמה החמה וסחופת הרוח.
לפעמים נדמה כי בשדות החיטה והתירס הנמתחים לצדדים, מהלכים
זוגות או משפחות בטיול החצות הקבוע, קבוצות ילדים שאינם יכולים
להירדם ובטנם מאירה ממשאלות זרות במפגשי הלילה, מחלקים ביניהם
את שלל יומם או את גופם למען עיניהם יקבלו את ברק הענבר.
סגרתי את החלון לרוח ולדומייה.
כיסיתי עצמי במעיל ובשינה מקוטעת -
אבל בחלום היה אור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.