שממית מזדחלת לה על הקיר
בלי שום דאגות, זוחלת כמו שיר
ואני מביטה מנסה להבין
מה עובר לה בראש, בחוץ מין שקט זמין
אורות כתומים וכחולים מרצדים
ועננת עשן מזדחלת מפי
עננה כחולה, פתלתלה באוויר
ואני מחפשת מילים לשיר
והלב דואב וריק מבפנים
רואה זוגות מחובקים ברחוב הולכים
וצביטה לי בלב ודמעה זולגת
מזלפת על לחיי ולליבי מחלחלת
וברקע מתנגן לו עוד איזה שיר
ובחוץ זיקוקים, יש חשמל באוויר
כמיהה למישהו שאת עולמי יסעיר
ובינתיים הבדידות מכרסמת בליבי
ואני שוב דועכת בין השורות
מקנאה בכל אותם הזוגות
כמהה לאהבה, נשיקה, חיבוק
ומה יש לי בינתיים? כלום... קולי חנוק
ואני יושבת וכותבת את אותן השורות
בתקווה שיגיעו למישהו, יזעזעו עולמות
פורטת על המיתרים בגיטרה שלי
אך מקווה שמישהו יבוא ויפרוט על מיתרי ליבי
אני שולחת שורות אלו לחלל
בתקווה שאולי סוף סוף יאיר לי המזל.