משהו מרגיש נכון
בשתת הזה, בשגיאה הדקדוקית,
אותו הצמא הלילי הנבכה
מגיל שמונה, בספל שאין לו תחתית, שיש
להחזיק בשתי הידיים:
זה תכף יפול לך, מילות מעקה
סוגרות מכל צד על השקט הזה,
החד כמו אוויר בשקית.
שתת
לח, כמו עפעפיים, רך, כמו
בפנים של אגרוף,
פתיל עם קצה אחד יבש
ביד שבוערת לשרוף, אש
מטפטפת מבין השפתיים
עשן טעויות ששואף לאינסוף
קווים, העוברים באותה נקודה
מדידה, שנסגרת לטרוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.