מהיום הראשון שכבר הבנו מה אומרים לנו והתחלנו להכיר את העולם
סביבנו כבר מאותו יום ידענו.
שיש איזשהו סדר בעולם אבל ששני הדברים הבטוחים שקיימים הם חיים
ומוות כשהמוות הוא בלתי נמנע.
לרובנו כמו שהמוות הוא בלתי נמנע ככה הוא גם בלתי נתפס.
כל הקונספציה הזאת של חיים ומוות שקיימת היא הדוגמא המושלמת
למעגל שקיים לנו בחיים.
הרי כל החיים אנחו בונים לעצמנו בתי כלא דמיוניים בתי כלא
עגולים בלי גיוון ואם יצאת מכלא אחד אז הופ הנה אתה כבר נכנס
לאחר.
אפילו במשחק מונופול גם כשיש לך את הכרטיס יציאה חופשית מהכלא
אז אתה נכנס לכלא אחר הכלא שבו אתה נע שוב ושוב דרך אותו מסלול
קבוע מראש דרך אותה משבצת עבור כאן באותו כיוון כשהדבר היחיד
שממש משתנה הוא כמות המשבצות שתבור בכל תור ותור.
כמו במשחקים ככה גם במהלך החיים יש לנו בתי כלא.
עוד החל מילדות יש את המסגרת של הגן שבה החברה מתחילה לגדל
אותך ולהכין אותך למסלול חדש שהיא יצרה בשבילך לבית ספר לאחר
שבבית הספר משתילים בך מחשבות פטריוטיות וידע והשכלה שהחברה
ראתה לנכון להכניס לתוכנית הלימודים שהיא עיצבה בשבילך מגיעה
המסגרת שבה אתה ממלא חלק מחובתך כלפי המדינה בין אם אתה מהחלק
הארי שיצא מהחברה או בין אם אתה אסיר נמלט שלא מילא את כל חייו
בבתי כלא או שבחר בדרך הקלה ויצא לחופשה מבתי הכלא לאחר 10
שנים ועשה באותו זמן מה שעשה.
גם אחרי שסיימת עם הכלאים שהחברה שבמדינה שלך יצרה עכשיו הגיע
הכלא האולטימטיבי האחד שאתה בונה לעצמך כשהכלא יכול להתבטא
בסוג העבודה שאתה בוחר לעצמך במערכת יחסים במוסד הנישואים שהוא
כבר כלא עם חוקים מסוימים.
חוקים שמוכתבים או ע"י השותף לכלא או ע"י החברה או אפילו חוקים
שאתה מכתיב כאשר אם תעבור עליהם סביר להניח שכבר לא תהיה באותו
כלא ויהיו לזה השלכות לטוב ולרע.
ע"י כל בתי הכלא הנ"ל האנשים בחברה מרגישים: כח, חוסר אונים,
אהבה, שנאה, שמחה, כעס אבל רק מעטים מרגישים את הרצון האמיתי
הרצון האמיתי לצאת לברוח מבתי הכלא ללכת נגד המוסכמות לא להיות
הבובות של האסירים לא ללכת לפי החוקים שהחברה מכתיבה רק שהבעיה
היא שחלק מהאנשים שמנסים ללכת נגד המוסכמות הם פשוט אנשים
שרוצים לשנות את הרגש שהם מרגישים או להעצים אותו את רגש
השליטה והכח אותם אנשים בסופו של דבר או שהופכים לסוהרים בבתי
הכלא שבנו או לאסירים בבתי הכלא הפיזיים שהחברה בנתה.
בכל אופן כל המעגלים הקטנים האלה בעצם באים להסתיר מעגל אחד את
המעגל החוסם שלהם את הכלא הגדול את הכלא שהאדם אחראי בו לעצמו
אותו כלא שכל דבר שאדם עושה בו משפיע על מהלך חייו של האדם
בבתי הכלא הקטנים יותר כל אדם רשאי לצאת מבית הכלא הזה בכל רגע
ורגע רוב האנשים מעדיפים להתייחס ליציאה הזאת בתור דבר נורא,
בתור דבר בלתי נתפס הנואשים ביותר מביניהם מנסים למצוא את
הנוסחא שתאפשר להם להיות כלואים לנצח מן הסתם להיות כלוא מעבר
לזמן המותר יעלה יותר כסף אבל אותן נשמות טובות רואות בזה
שירות לחברה שבו רק האדם "הפשוט" מרוויח.
עכשיו אולי אחרי שקראתם את הקטע למעלה אתם חושבים שאני אדם
מיואש, מדוכא, אחד שחסר לו משהו, אולי ממורמר, אולי אפילו בעל
נטיות התאבדות אולי בכלל לא חשבתם איזה מין אדם הוא הכותב.
סביר להניח שכל אדם יוכל להזדהות עם אחת מהדעות למעלה ומהדעות
עליי- הכותב אלה שלא יצליחו כנראה שהם פשוט מתכחשים לעצמם.
לסיכום - כולנו אותו דבר כולנו פתחנו את המעגל אולי כל אחד
בנקודת פתיחה שונה אבל באישהו שלב כולנו עברנו לפחות חלק
מהמעגל יש כאלה שאולי זכו לסיים את המעגל בהיקפו המלא יש כאלה
שלא בין אם מרצון ובין אם מכפייה.
המעגל הוא לא אחיד הוא לא בעל אותו היקף ושטח לכל אדם זה היופי
והכיעור שישנו במעגל.
הדבר היחיד שנכון לגבי כל המעגלים הם התחושות המעורבות שהם
יוצרים אצל אנשים והפחד שהם יוצרים אצל חלקם והכמיהה לדעת את
משמעות כל מעגל ומעגל לגופו.
|
