[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דני צוקר
/
הלוויה

(פספסתי את הסדנה ה 57)

לוויה כזו, לא נראתה מזמן. דמעות לא שפכו שם, רק מחמאות.
המונים באו, ביניהם אוהדיו, יריביו, אשתו, ילדיו וכמה ידועות
בציבור.
הוא שכב במרכזו של אולם הלוויות על האלונקה של "חברה קדישא"
עטוף בשק קטיפה שחור. בנו הבכור אמר קדיש, הרב סיים את מלמוליו
והגיע תור ההספדים. ראשון המספידים היה ראש העיר:
"קצרה היריעה מלתאר את פועלו של האיש היקר הזה." פתח כצפוי,
"הוא תרם מזמנו ומכספו למטרות הציבור ..."
הציבור אותו גזל במשך עשרים השנים האחרונות... חשבתי לעצמי.
באוזני הפכו המילים לטרטור מונוטוני חסר פשר, מחשבותיי נדדו
לימים אחרים...
פגשתי את דוד באוניברסיטה, חיזרנו שנינו אחרי נורית, הוא זכה.
היה לו קסם אישי, שאני ידעתי שאינו אלא מקסם שווא, אבל נורית
נכבשה בבלוף הזה. מאז נפרדו דרכנו, עד לאחרונה; הוא בא להתייעץ
אתי בענייני לב, לא במובן של אהבה נכזבת - דברים כאלה לא נגעו
לא כלל - אלא חסימה בעורקים הכליליים. נורית התלוותה אליו.
לחצה את ידי זמן ארוך יותר ממה שמחייב הנימוס.
נזהרנו לא להביט זה בזה ומבטה נדד מתחת לצעיף השחור והשקוף
לעברו של גבר צעיר ונאה...
נגמרו ההספדים ותהלוכת הלוויה יצאה לדרכה, נורית והילדים
ראשונים אחריהם האנשים המכובדים, והיו הרבה כאלה, ומיד לאחר
מכן הלכו חבריו, ואני בתוכם.
הורידו אותו לקבר, והיו המון מתנדבים שמיהרו לכסותו. איש לא
בכה, אפילו לא ילדיו. עתה עברו כולם על פני הקבר הטרי לחצו את
ידה של האלמנה, הקרובים העניקו לה נשיקת לחיים סמלית, מבעד
לצעיף המחורר. הגיע תורי... היא הפשילה את הצעיף, כדי שאקלוט
את חיוכה הממזרי, רכנה לידי אוזני ולחשה: "תודה."
ליבי פעם בחוזקה, ריחה המשכר עורר בי עולם שלם של זיכרונות
והורמונים. באי רצון פיניתי את המקום. אחרי, אחרון המנחמים,
היה אותו גבר צעיר ונאה, שחיבק את כתפיה והם צעדו
צמודים-צמודים לעבר היציאה.
חשתי בלבי, אני חייב להיוועץ בקרדיולוג.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ככה יצא לי.








האוכלת מהצד


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/9/05 9:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דני צוקר

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה