את יונקת את האוויר הקר סביבך
ופולטת אותו, חם.
את לא מבינה כמה חוטים נדרשים
לגופים אחרים, להפיק את אותו התהליך.
התובנה שלך נעלמת מאחורי קיר זכוכית עבה,
וקשה לי לראות שאת בסדר, כי הוא מכוסה באדים.
אני מצייר לך על השמשה הלחה את מה שחשוב
אבל יכול רק לקוות שאת רואה יותר מהשתקפות.



[8.8.2006]