את יונקת את האוויר הקר סביבך
ופולטת אותו, חם.
את לא מבינה כמה חוטים נדרשים
לגופים אחרים, להפיק את אותו התהליך.
התובנה שלך נעלמת מאחורי קיר זכוכית עבה,
וקשה לי לראות שאת בסדר, כי הוא מכוסה באדים.
אני מצייר לך על השמשה הלחה את מה שחשוב
אבל יכול רק לקוות שאת רואה יותר מהשתקפות.
[8.8.2006] |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.