לי תמיד היה הכישרון לחפור לעצמי בורות, ואפילו בלי לכסות אותם
ביותר מדי עלים, ליפול לתוכם בהצלחה מרובה ומטפורית לנקוע את
הבוהן - משמע הנזק לא תהומי אבל זה מעיק נורא בכל מקרה.
ותמיד אמרתי לעצמי, למה לכל הרוחות והשדים אני תמיד מסתבכת,
למה לא יכולים להיות לי חיים יותר פשוטים.
כעת אני יודעת מה ערכן של כל אותן אינטריגות של גיל חמש עשרה,
אבל כמה אקשן זה הכניס לחיים שלי...

לאחר מכן גיליתי את הכישרון למשמע, לדחוף לכל שטות משמעות
עמוקה ומרגשת, לראות בכל דבר סמל, כל צעד שלי כמהלך במשחק
אסטרטגיה, ושוב היה לי מעניין.

בגיל רך הרבה יותר היה לי הכישרון לראות פרצופים מפחידים בהר
הקטן של הבגדים על הכסא שלי בלילה, כשרון שנזכרתי בו שנים לאחר
מכן כשהתחלתי לפתח את כשרון יצירת הפרצופים מכל הבא ליד ואז
ידעתי, שלא התבגרתי הרבה אחרי גיל שלוש, מה שלא התיישב כלל
כסתירה עם הכישרון הקודם רק עשה אותו יותר מעניין.

בשלב מסוים התחיל הכישרון של דיבור השטויות לחלוטין בלתי פוסק,
דבר שאת תליית האשמה עליו חילקתי לשלושה גורמים מרכזיים - שנים
על גבי שנים של כהונה בתפקיד הילדה הקטנה והשקטה - כמות בלתי
הגיונית של קפאין שפעפע בעורקי ולא נתן לי מנוח - והסוכר שהוסף
את הזיק המטורף בעיניים, הכישרון התבטא בהעברת 'צחוקים ודחקות'
עם כל מי שהיה מוכן לשתף פעולה, וכשזה לא היה בנמצא גם הרהורים
עמוקים עם עצמי היו אפשרות לא רעה.

לבסוף התפתח הכישרון של להרהר עם עצמי מול מסך, מן ישות חלקה
ולבנה שלא מגלה יותר מדי התנגדות, לא בפני האישיות האינפנטילית
שלי ולא בפני השטויות שממשיכות לזרום מתוכי בלי הפסקה.

ועכשיו אני צדה אותם, כישרונות לא שגרתיים במקומות לא צפויים
אצל אנשים שבכלל לא מודעים לאמנות שהם מפיצים בעולם הקטן
והאפרפר הזה,
בין הראשונים גיליתי את הכישרון לחייך ללא הפסקה, זמן לא רב
אחריו הבחנתי בכישרון יוצא דופן להתיז כמו ממטרה בזמן דיבור,
לא חלף על פני הכישרון לגעת עם הלשון ובאף וגם לא פסחתי על
הכישרון שהוא פשוטו כמשמעו להראות קשוח.

אבל יפה מכל הכישרונות שראיתי בזמן הצייד הוא הכישרון לנסות
להישמע חכם, שלקח את התואר רק במעט לכשרון לצחוק על עצמך.