אתה דיברת אליה
כמו לפרח
והיא
שאפה עשן של סיגריות
ונחנקה מרוב
הנונשלנטיות שלך.
אגב, היא המשיכה
להחנק,
ואתה דיברת,
ודיברת.
היא לא רוצה לכעוס
באמת שלא רוצה.
אתה האהוב שלה
בחליפה צהובה מגוהצת,
צוחק מצבעים עוברים ושבים
בתוך עיניה, כשהיא קורצת.
אתם שניים,
בבית קפה עמוס ביותר,
ואתה -
לא אוהב אותה יותר.
איפה חיפשה
אהבה במדרון תלול,
איפה אהבה אוויר צלול.
אין קולות של אנשים אמיתיים,
קולות צחוק -
היא חיפשה אותך יותר מדי עמוק.
משהו שונה בך היום,
התסרוקת
הלבוש, החיוך המאוס,
העיניים -
ואתה כסוד כמוס.
דווקא אז,
כשמוחלף הטון בדיבור,
כשצלילים דיסוטנאטיים
בראשה מבקשים להפתר,
דווקא אז,
היא אוהבת אותך
יותר.
(זה מה שקורה כשנכנסים
עמוק מדי לתוך סיפור אהבה) |