עשינו אהבה מתחת לעץ שאת שמו אני לא זוכר. עץ יפה ובריא כמו
הקשר שלנו, לפחות כך חשבתי.
כי באותו יום בהיר בקיץ של השנה שעברה היא הלכה, היא הלכה
למקום שבו נמצא "אושר אמיתי", כך אמרה, אושר שלא היה לה כשהיתה
איתי. היא היתה איתי ברגעים של חולשה, ברגעים של אי הבנה, אי
הבנה עצמית.
היא, שאותה אני מחשיב לאשה המושלמת, אף פעם לא הבינה את עצמה,
תמיד חשבה כך ועשתה אחרת, תמיד חשבה איך זה יהיה אם אנחנו
נתחתן ונחיה באושר, "אושר אמיתי" כמובן, אבל היא הלכה למצוא
אושר אמיתי לבדה ולא לקחה אותי איתה כמו שאמרה. אבל אני לא
מאשים אותה, היא בסך הכל רצתה להיות מאושרת כמו שכל אחד רוצה.
היא, בהיותה האשה המושלמת לדעתי, חיפשה את האושר האמיתי, אושר
שהיא אף פעם לא הגדירה, היא רק אמרה שכשהוא יגיע אני אדע
שמצאתי אותו ואם הוא לא יגיע אני אסע ואחפש אותו, אחפש עד
שאמצא.
אם תשאלו אותי למה היא האשה המושלמת לדעתי לא אדע להסביר לכם
זאת, כי רק אם תראו אותה ותכירו אותה תבינו לבד. ואני, שזכיתי
להכיר אותה, אף פעם לא אשכח את הנחישות שבה, את ההתמדה, שתמיד
רצתה ותמיד השיגה את מה שרצתה. גם לא אשכח את היותה משכילה מאד
ואת חוכמת החיים שלה. היא לימדה אותי הרבה בכל הנושאים ובכל
התחומים בחיים, היא השלימה את מה שהיה חסר בי.
כבר הזכרתי שאני לא כועס ולא מאשים אותה שלא לקחה אותי איתה
למרות שיכלה לעשות זאת, והיום, כשהיא שם ואני כאן, אני גם רוצה
לנסוע לשם, לאותו המקום, למקום ההוא שהיא נסעה אליו בכדי לברוח
מהכל, להיות עם עצמי, לבדי, עד שאמצא את מה שהיא אמרה לפני
שנסעה.
היא אמרה שבחייו של כל אדם מגיע הרגע שבו הוא רוצה להיות לבד
ולמצוא את עצמו במקום שבו ההרגשה היא הרגשה לא רגילה, הרגשה
אחרת, ואז לחזור באיזשהו שלב ולשתף את אהוביו בהרגשה הזאת, לכן
אני מאמין שהיא תחזור מתישהו, אני רק לא יודע מתי ובאיזה מצב
היא תחזור. יש בי הרגשה שהיא לא תחזור כמו שהיתה, כי אם היא
היתה מושלמת אז היא כבר לא, כי היא עזבה את אהובה כדי לדאוג
לעצמה בלבד, וכשהיא עזבה היא נתנה הרגשה שאף פעם לא היה אכפת
לה מאהובה ושהיא רק ניצלה אותו כדי להגיע למה שהיא רצתה, וכמו
שכבר אמרתי היא תמיד השיגה את מה שרצתה.
אני, שמכיר אותה יותר מכולם, מאמין שהיא תחזור עם אותן תכונות
בדיוק כמו של האשה המושלמת שהיתה, רק ברמה אחרת, רמה שאף פעם
לא אבין ולא אגיע אליה והיא תראה לי שטעיתי במחשבותי שלא אכפת
לה ממני והיא תתן הכל בשבילי כדי שגם אני אצליח להגיע לאותו
המקום שהיא הגיעה אליו, למקום ההוא שבו מרגישים את ההרגשה
האחרת, ההרגשה הלא רגילה הזאת שהיא תמיד דיברה עליה לפני
שנסעה.
היום, אחרי שלוש שנים שבהן היא לא היתה איתי, היא חזרה.
וכשהיא חזרה אני הרגשתי, הרגשתי שהיא מרגישה את אותו הרגש שהיא
תמיד דיברה עליו, היא לא היתה צריכה לדבר, אני פשוט ראיתי זאת
על פניה והבנתי שהיא אף פעם לא היתה מושלמת, היא פשוט היתה
מיוחדת.
ואם לא הבנתם לבד הרגש שהיא הרגישה הוא "אושר אמיתי".