חנוכה 96'-97'
אושר, תקווה,
תחילת אהבה,
הכל נשכח, כמו חלום.
הדחיה איומה,
הבדידות עצומה,
נשמה הומיה,
ואני, מי אני? מה אני?
ונטל עצום,
של המשך, של קיום,
על כתפיי הוא עומד,
ולוחץ, ולוחץ,
ואני מתמוטט,
ונפלתי.
לא רוצה עוד לחיות,
מפחד מלמות,
לכוד בחיים,
בין קיום לסיוט,
ולמה אלוהים משחק עם שדים,
מלאכים אדומים,
על חיי?
לא רוצה עוד,
נמאס לי,
רוצה להפסיק
בדיחה גרועה,
מערכון לא מצחיק,
ואני יושב כאן עם סכין על הוריד,
ללחוץ?
לא ללחוץ?
לדמם?
להגליד?
כי פצע בלב מתרפא עם הזמן,
כך אומרים לי כולם,
ולא מבינים,
שאין עוד סיבה להמשיך בחיים
כי אין עוד תקווה
לשמחה, אהבה,
ולוחץ.
והדם כה חמים |