|
קנו לי מתנה מארץ המתנות
היה זה ספר זכרונות,
כזה קטן עם דפים דקים
שאפשר להכניס בו
רגעים מתוקים.
שמחתי בו מאוד מאוד
כי אוכל לכתוב סיפור ועוד
וגם סוד קטן כמוס
לחמור וגם לסוס.
כתבתי על החתולה המפוספסת
שהמליטה אצלנו במרפסת,
על הכלב שרב איתה
וקיבל ממנה שריטה,
על זה שעליתי לגגות
ומצאתי כמה אגורות
אבל הן היו ישנות,
וכלום לא יכולתי
בהן לקנות.
כתבתי בבית, כתבתי בהפסקה
כתבתי כשעה וכתבתי דקה.
ציירתי בו ציור
ממש באמצע השיעור...
המורה זאת ראתה
ניגשה אליי מסוף הכיתה.
החרימה לי את היומן
ממש שלא בזמן..
גם כשהשנה נגמרה
לא החזירה אותו המורה,
אולי זרקה אותו לזבל
אולי כתבה בו דברי הבל.
אולי החליטה לכתוב יומן
אבל לא נראה שהיה לה זמן.
בכל זאת הזיכרון ממנו נותר
ועל כך אני שר.
14/4/05 |
|
|
זה היה בוקר
רגיל, השמש
ליטפה את החלון
וזרקה אור לתוך
המשרד האפל שלי,
התעוררתי על
השולחן עם ריר
שנזל על המקלדת,
קמתי וחילצתי
עצמות,
ניגשתי לחלון,
פתחתי אותו...
ואז זה היכה
בי!
יאשה, עבד פעם
במגדלי התאומים,
בקטע מיצירתו
האחרונה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.