אני אוהבת שוקולד.
לא לא, מתה על שוקולד.
אני ,נמסה למראה ולטעם שלו, והוא, נמס לי בפה.
הוא ממלא אותי במין מתיקות שכזו, הוא מרגיע ועושה לי נעים.
אני גם חושבת שנתן בי צבע שזוף. וזה יפה.
זה עושה לי טוב בנשמה. אבל, גם עושה לי הרבה פצעים על הפנים.
"אף אחד לא ייקח אותך עם כאלו פנים." אמרה לי אחותי.
"אבל אני חושבת שמי שאוהב אותי באמת, ייקח אותי עד הסוף."
סיננתי לעברה בכעס.
"וחוץ מזה, מי אמר שאני רוצה שהוא ייקח אותי ולאן בדיוק"
הגבר, עוד יגרום לי לסבר פנים חמורות... והשוקולד, לסבר פנים
יפות.
פעם, קרא לי אבא לשיחה. הוא אמר לי:
"שוקולד, מסמל גשמיות. ובן אדם צריך לשלוט במעשיו ועל
תאוותיו.
כי אלו, ממילא לא יספקו אותו לעולם, וחבל על האשליה ועל הזמן.
ואיפוק, מסמל את הרוח.
ובכלל ילדתי, הגיע הזמן שתתבגרי קצת."
כשאבא ראה שאני עוצמת עיניים בזמן שדיבר אלי, חשב שאני
מתביישת.
אבל האמת שדמיינתי גשם של שוקולד יורד עלי, בכל הגדלים, בכל
הטעמים ומכל הסוגים.
איזה אבסורד, גיחכתי לעצמי כשיצאתי מחדרו של אבי, "הגיע הזמן
שתתבגרי קצת."
מה הוא לא מבחין שיש לי פצעי בגרות...
וחוץ מזה, החיים מידי קצרים מכדי לדאוג. פסקתי.
היום, התבגרתי. אני מאד משגיחה, יש לי מודעות לניקיון הפה.
אחרי כל חפיסה, אני מצחצחת 5 דקות. וככה מתבזבזות לי 20 כאלו
בכל יום.
חוץ ממקופלת, שלא נחשב, כי הוא נורא קטן.
שוויצרי, מכיל ויטמינים, נורא בריא. תזונה נכונה.
טוויסט, טוב, זה בכלל לא פייר, זה הכי טעים בעולם, נגמר לי תוך
שניה.
אני נורא אוהבת שוקולד.
הוא מחכה לי תמיד בנאמנות, על המדפים.
אז אני מאד אוהבת שוקולד,
וזה בגלל שאני לא מעשנת. סיגריות זה קטע מסריח.
ואני גם לא שותה אלכוהול. נזהרת לא לאבד שליטה.
בנים הם סתם גורמים לי כאב ראש.
היום, כשאני חושבת על זה, אבא די גאה בי . עם השוקולד. |