אתה מסתכל מסביבך. אף אחד לא מבין. אף אחד לא יודע.
והתחושה כל כך טובה.
מישהו עובר לידך,
ואתה יודע בדיוק מה עובר לו בראש.
יכול לקרוא את התחושות הכי קטנות שעוברות במוחו.
הראש שלך קל מאוויר, והמוח יורה במהירות מסחררת.
"עוד ג'יימסון", אתה אומר לברמן, שיודע לטפל בך מהר. הוא קלט
אותך, ויודע שזה ישתלם לו.
הוויסקי יורד בגרונך כמו מים, והסיגריות מרגישות כמו חמצן
טהור.
עוד לגימה קטנה, ופתאום אתה רואה את הבחורה ממול מביטה בך.
לא עברה שניה ואתה כבר יושב בכסא הפנוי לידה.
"מישהו יושב פה?" אתה שואל, אבל יודע את התשובה מראש. הרי ראית
את החברה שלה הולכת לשרותים. אתה מביט לה בעיניים ואומר לה ללא
כל בושה שהיא בדיוק הבחורה שחיכית לה היום, לא לפני שאתה מזמין
עוד שתי כוסות מהוויסקי האירי הנהדר הזה.
שניכם שותים. אתה קצת יותר בקלות. החברה חוזרת מהשירותים
ומתיישבת ליד הבחורה. הן אמרו לך את שמותיהן אבל זה חולף מעל
ראשך. הרי זה לא באמת חשוב. אתה פשוט מקטלג אותן בראשך
כ'בלונדינית' ו'שחורה'.
השחורה מבינה עניין. היא כבר שואלת אם אפשר גם, ולך לא אכפת
בכלל. יש הרבה מאיפה שזה בא. והופ, לא עברו שלושים שניות ואתם
שלושתכם בשירותים.
זה אחד מהפאבים האלה שמעוצבים היטב, מה שאומר שהשירותים נראים
כמו ארמון. אתה שולף שקיק קטן ושטר מכיסך ומפזר על החרסינה
אבקה לבנה. 'הערב רק התחיל' אתה חושב לעצמך כשהבלונדינית רוכנת
ומסניפה שורה עבה לנחירה הימני. השחורה קולטת אותך בוחן את
הישבן של הבלונדינית ונוזפת בך. "מה אכפת לך?" שואלת הבלונדנית
אחרי שהנחיר השמאלי בא גם הוא על סיפוקו. עכשיו מגיע תורה של
השחורה, ואתה בוחן את הישבן שלה בהפגנתיות, רק בשביל לעצבן.
הבלונדינית קוטעת את הפארסה ומציעה שתמשיכו לשתות. אתה מסכים,
אבל לא לפני שגם אתה שואב שתי שורות של אבקת מלכים.
הערב ממשיך, ואתה כבר לא מצליח לעקוב אחרי כמות הוויסקי
ששלושתכם שתיתם, ואתה בספק אם גם הברמן מצליח לעמוד בקצב.
הגיחות לשרותים ממשיכות גם הן, ומפעם לפעם הכל הופך פחות שפוי
אך עם זאת יותר חד.
אתה יודע שהערב ייגמר בצורה הכי מטורפת שאפשר, אבל האם בכלל
תזכור ממנו משהו?
ואם אתה לא זוכר כלום, זה בכל זאת קרה?
ואם אתה לא זוכר כלום וזה כן קרה, האם זה היה שווה את זה?