עירית מרחב / חול |
ואנחנו חיינו בין החופים. גרגרי חול
מתחככים, נחתכים, הים
חדר בתעלות קטנות שנוצרו
בהבדלים הקטנים בין הגוף שלי לשלך.
שיער גופך,
רטוב,
היווה מרחב נשימה בין גל לגל.
כשנסגר החוף,
נסתיים החלום.
סוף השמש ההיא תהיה עוד מעט
כמו
גלויה
ואולי
חלום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|