קראו לה מיכל,
אהבתי היחידה,
היא לא הסתכלה עליי,
חלפה על פניי כסערה.
ימים ולילות עליה חלמתי,
חיכיתי שתיתן לי סימן,
שתראה שאותי אוהבת,
אליה הייתי נאמן.
כשעברה לפני ביום,
בביטני ריחפו פרפרים,
כשעברה לפני בליל,
גם כשמעונן ראיתי כוכבים.
היא לא ידעה מקיומי,
אף פעם לכיווני לא הסתכלה,
הייתי לה כאוויר,
הייתי כעפר לרגלה.
עכשיו יש לי חברה אחרת,
מיכל מזכרוני פרחה,
אך לעיתים כשאני שומע "מיכל",
ליבי עדיין מחסיר פעימה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.