עדי מולדן / טל |
שעוטפות אותו.
כבר זמן רב שהוא רק מביט מהחושך,
מפנטז ברגע של איבוד משמעות
על אותן קרניי שמש ומגען על עורו הבהול.
אני הופכת, מבלי שיידע,
לאחד מאותם תנים הרצים סביבו בצהלה
במירוץ אחר החום.
מצטרפת ליללות הבוקעות
למראה הלבנה.
והוא, מחלחל אליי
כמו טל בבוקר צחיח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|