אם הייתי יכולה לעשות משהו הייתי עושה. אולי מנסה לפתור
בעיות.
לא מצליחה.
12:30. אמצע שיעור באוניברסיטה, יצאתי.
מביטה בנוף עוצר נשימה, רוח קרירה ועדינה עוטפת אותי.
הוא נותן לי לשמוע שיר במיני דיסק שלו.
עוצמת עיניים ומקשיבה.
הצלילים גורמים לי להרגיש כל כך נעים. תנצרי את הרגע הזה, אני
מבטיחה לעצמי.

ארבע שנים אחרי. שמתי את השיר במערכת בפול ווליום.
הבעל בעבודה.
הרגשתי את הרגע החזק ההוא, אפילו הצלחתי להרגיש את הרוח הנעימה
מלטפת אותי שוב.

5:30 בבוקר על מדרגות המעונות.
מדברים. בטח הפרענו לסטודנטים לישון.
לא זוכרת על מה. פתאום הגיעה הזריחה. אל תלך.
יכולנו להיות ביחד שעות.

לפני ארבעה חודשים ומשהו התחתנתי. בחור טוב אומרים, בחור טוב.

אבל אני שר מהלב, מהלב.
והוא מביט בהן בעיניים מלאות תאוות בשרים. איך יכול להיות
לעזאזל?! לא הכרתי אותו כך.
בחור טוב אמרו לי.

הוא לומד מחשבים ועוד משהו, לא כל כך מצליח. פשוט מתעצל.
גם ההוא.

שניהם התערבבו לי קצת.


לעזאזל, אם רק הייתי עושה את זה.