לילה מחשיך, אבל חסר לי פה משהו, הוא משחיר, אבל חסר לי פה
מישהו.

בעומדי כאן אני יודעת שאין מקום אחר ללכת אליו, להיות בו. אני
יודעת - כאן אני שלמה, השלמתי את עצמי ואת ייעודי. אבל לסיפוק
מפריעה המועקה, משהו חסר!

מחפשת את הירח אבל רק הילתו מאירה את עולמי כאילו שהוא שם אבל
בשבילי - אין כלום. מאחורי ענן חצוף שמסתיר את הירח המלא
המשלים אותי עכשיו - במצב מושלם.

והמועקה גוברת למראה הלילה החשוך והיפה שהוא רק שלי!
ואולי בגלל זה... חסר לי פה מישהו, מישהו לחלוק איתו לילה שחור
חסר כוכבים, בעל ירח מלא...
הסיפוק מילא אותי... אבל חסר לי פה מישהו.

המחשבות רצות, המוח מחפש - מי חסר?! הירח מתגלה - כן! זה אתה!
אתה חסר לי...
טיפסתי אל צוק ללא יכולת לרדת ממנו, ללא יכולת להעלות איתי עוד
מישהו; נהנית מלילה מושלם אך לוקה בחסר - אתה.

זאת מחשבה בלתי נסבלת. הירח בדיוק מעלי - מאדים. הסיפוק גובר,
אושר מופרע, מופרע בחסר.
קלטתי - אני מופרעת! לכן הכל חסר תמיד - אתה הכל ואתה חסר -
אין אושר מושלם בשבילי. אין שום דבר שלם! הכל חלקי.

מבט למעלה והאפילה הקדירה, מאפילה על אורו החזק של הירח המושלם
שלי, כאילו הוא מת לאיטו. והצוק נראה כדוחה אותי - אני יודעת
להרגיש כשאיני רצויה - אפרוש כנפיי, קפיצה קלילה - נפילה קלה,
וכנפיים מתחילות לנופף... - הרחק הרחק מכאן - עד אליך אם
אוכל... עד החסר.