קולי התנגן באלפי פעמונים
חסרי ענבל,
וריחף מסביב לכנסיה עתיקה
הפורחת באוויר.
ואת, קטפת פירות של דמיונות
ונישאת בין זרועות הרוח.
לפתע חלצת סנדלים,
וטיילת פצועה בשדה-צבעים
של קשת בהירה.

צלצוליי הכסופים,
עודם מתנגנים במגדל כנסיה חשוך.
ואת,
כמו חולות שנהב לוהט,
נודדת ממני.



21.11.03
מוקדש לענבל רק כי במקרה קוראים לה ענבל...