קולי התנגן באלפי פעמונים
חסרי ענבל,
וריחף מסביב לכנסיה עתיקה
הפורחת באוויר.
ואת, קטפת פירות של דמיונות
ונישאת בין זרועות הרוח.
לפתע חלצת סנדלים,
וטיילת פצועה בשדה-צבעים
של קשת בהירה.
צלצוליי הכסופים,
עודם מתנגנים במגדל כנסיה חשוך.
ואת,
כמו חולות שנהב לוהט,
נודדת ממני.
21.11.03
מוקדש לענבל רק כי במקרה קוראים לה ענבל... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.