אתה כמו שמיים,
ורק רציתי להיות טיפת גשם.

ניחוח שטוף-לובן
ועיני קריסטל ירוק,
כולך מעולם אחר
ואני פוחדת.

קולך מהדהד בי שיתוק,
כמו אופק אינסופי
של נשמות.

ואם זרועות הלילה
רועדות בתוכי-
אל תצמיח כנפי יקיצה.
תן לי לחישה של מחר
וכמה סודות ברוח,
או שאחזיק בכפות ידיך
ונברח אל ים של שושנים.

אני אשיר לך
בשמלת סמרטוטים וטול רשת לבן.
אדמם בך צלילים
של קטיפה אדמונית,
שלא תכיר במקומות אחרים.

כמה שמבטך הזה
מקפיא פעימה.
וזה כמו להיפרם
לצבעים בהירים,
להתמסר מחדש אל האור.

התקרב אליי,
כי משותק ורדום גופי.
ביחד נבורך במנגינה
וזרי חבצלות סגולים.
גבוה יותר מהרקיע,
לא להרפות לעולם.

ואלו רק מזכרות עדינות
של חלום.
הקודש שבפשטות...
זה כמו ריח של אחרי הגשם הראשון.



29/5/05
שש ורבע בבוקר...
לאלוהים.