בראשית היה הניצוץ, הניצוץ בעינה של אמך.
בשנית הוצתה האש בין הוריך, האש שממנה יצאת אתה
שבבוא זמנך, כשתגיע לפרקך תאכל גם אותך, וממנה יצא בנך.

סט של קטעים לא קשורים גורמים לי מבוכה ופקפוק,
בחוסר אונים מנסה אנוכי לקשרם ולבנות לי סיפוק.
במוחי הקודח סיפור מתלקח קורם לו עור וגידים,
אך סיפוק עוד אין ודומעת העין בין צחקוק מטורף לצחקוק.

הזמן נוגס בעקבי והשעון שעל ידי מתקתק לו בחוסר רגישות,
מזכיר לי בכל פעם שאני מציץ עמוק אל תוך קרביו, שכמו הלחם
בתקופת הצנע, הכל קצוב.
ושעוד יגיע גם זמני ועוד יגיע גם זמננו, אך את תחושת ההחמצה
יהיה קשה לעקור מלבבנו.

הפאב צפוף, אפוף בליינים ועשן.
סליל דק ממריא אל על מקצה סיגריה בוערת באור אדמדם, שואף עוד
מנת עשן, פולט אותה אל חלל החדר במבט מבין עניין.
מוסיקת הרקע נטרפת בקולות האנשים שמסביבנו,
מבטינו מצטלבים,
אני מסמן לך ואת נענית,
קרבה אל השולחן,
הילוכך קליל ושובב, מבטים מכל עבר אליך מופנים, ואת כאילו לך
לא אכפת, מתגרה בהם והנה סוף כל סוף אלי הגעת.
ואני מבלי משים שואל בקול שרמנטי ומקסים,
"אפשר לקבל חשבון בבקשה?"