ממרפסת שבאוניברסיטה שבתל אביב.
ראיתי איש ערבי הולך , אני רואה אותו והוא אינו מזהה אותי.
גם היא , הבחורה הממהרת בסופת השיער הצהוב
אמרה לי שאני ילד טוב (שם תואר) , והיא לא רואה אותי.
בימים נוראים הכיפה היא מונית מהשולחן , ממצוקי הבחירה
היא יונה מהתיק. כזה היה בימים של ברזל.
כך הוא הברזל משיק ומשקשק אל גוף ככסות.
משיק ומשקשק כאינטלקט (שם תואר).
אני נוסע במונית צהובה גסה אל ירושלים.
אני אהיה תייר במקום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.