|
ממרפסת שבאוניברסיטה שבתל אביב.
ראיתי איש ערבי הולך , אני רואה אותו והוא אינו מזהה אותי.
גם היא , הבחורה הממהרת בסופת השיער הצהוב
אמרה לי שאני ילד טוב (שם תואר) , והיא לא רואה אותי.
בימים נוראים הכיפה היא מונית מהשולחן , ממצוקי הבחירה
היא יונה מהתיק. כזה היה בימים של ברזל.
כך הוא הברזל משיק ומשקשק אל גוף ככסות.
משיק ומשקשק כאינטלקט (שם תואר).
אני נוסע במונית צהובה גסה אל ירושלים.
אני אהיה תייר במקום. |
|
|
צבוטאותי
ומוטאוטי ירדו
לסיניי,
פגשו שם את
אחמדתי ואת
קוסיתית
השרמוטה
צבוטאותי היה
ממורמר, כי מאז
שקוטאותי טבע,
הוא נאלץ לסתובב
במקומות מסריחים
ולא פחות זה
האנשים החארות,
איפה היה
המציל?!
איפה!!!
בן אדם נכנס
למים וזהו,
כלום,
ומי נשאר לספוג
את המציאות
מי?
ד"ר מישה רוזנר,
מחבר
האוטוביוגרפיה
הרשמית של
צבוטאותי שטרן -
אין לי
חברים!!!
עכשיו בשבוע
הספר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.