אליס ישבה על הפטרייה האדומה המנוקדת ולקחה שאיפות ארוכות מן
הנרגילה שהזחל השאיר שם כשהלך להשתין ולא חזר.
היא חשבה שהיא שמעה משהו קודם, מין צליל מעיכה אבל זה היה ממש
מזמן או לפחות לפני כמה דקות. העשן התכלכל כבר פעל את פעולתו
וגרם לה להשתרע על ראש הפטרייה. היא נתנה לשיערה הזהוב
והמסולסל לתלות באוויר בזמן שבהתה בשמים הכחולים במהופך.
"לזה אני יכולה להתרגל", חשבה אליס לעצמה, אבל בדיוק אז החלו
הנביחות.
"איכס! איכס! טוטו! טוטו! חזור הנה מיד! טוטו, עזוב את הפטרייה
הזאת - אולי היא רעילה, כאן זה לא קנזס - או, סליחה גברתי"...
אליס התיישרה כנגד רצונה והביטה למרגלות הפטרייה. כלב שחור
וקטן ששיערו מדובלל ונופל על עיניו קפץ ושרט ברגל הפטרייה העבה
תוך שהוא נובח טונים חדים וגבוהים ומכשכש בזנבו בהתלהבות.
מבין השיחים יצאה בריצה ילדה כבת גילה של אליס. היא לבשה שמלה
פשוטה ומשובצת בצבע כחול ושיערה, שצבעו היה כעין החיטה, היה
נתון בכובע שנראה לאליס מגוחך עד מאוד.
הילדה תפסה את הכלבלב והרימה אותו לשבת בנוחות בין ידיה. היא
ניסתה להסדיר את נשמתה.
"אני באמת מתנצלת גברתי", היא חזרה ואמרה, חוקרת את אליס במבט
סקרן, "טוטו אינו מתנהג כך בדרך כלל, נכון טוטו?" היא הפנתה
לכלב מבט נוזף שהתחלף כעבור מספר שניות לרך יותר. "הוא פשוט
מאוכזב מן המפגש עם הקוסם. גם כן קוסם"...
אליס הרימה גבה במאמץ רב ופלטה עשן נרגילה כחלחל. היא לא היתה
בטוחה באיזה קוסם מדובר. אולי היא מדברת על הכובען. זה יכול
להסביר את הכובע המטופש הזה שלראשה.
"סליחה", אמרה הילדה השנייה, אליס ציינה לעצמה שזאת היתה
התנצלות שלישית ברציפות, "כמה לא מנומס מצידי, אני דורותי,
וזהו טוטו, ואנחנו מ..." "קנזס" אליס השלימה את המשפט בטבעיות
קרירה. היא חוותה רגע של בהירות חושים.
דורותי הנהנה וקדה קלות. אליס הנהנה בחזרה, וחשה שוב בעשן
מסחרר את מחשבותיה.
"אולי את יודעת איפה אנחנו?"
"אני אליס", אמרה אליס והתפלאה לשמוע את קולה עולה צרוד ושרוט
מגרונה. "אני לא יודעת איפה אתם אבל אני יודעת איפה אני". האם
זה היה משפט שהיא למדה מן החתול המחייך, או שהמציאה אותו בזה
הרגע. היא לא זכרה. "רוצים שכטה?"
עיניה של דורותי הצטמצמו והיא הניעה בראשה תוך שהיא פוסעת שלא
במודע צעד אחורנית.
"איך שאתם רוצים", אמרה אליס והשתרעה שוב על הפטרייה. היא
ניסתה להפריח טבעות כמו הזחל הכחול, אך ללא הצלחה מרובה.
דורותי בהתה בה בעניין רב.
"לא ראיתם במקרה איזה זחל כחול שמנמן בדרך לכאן?" שאלה אליס
כשלפתע הבחינה שהנרגילה עומדת לדעוך.
דורותי הסמיקה. "זחל? כחול? לא, לא ראינו... נכון טוטו?" היא
גרדה את סוליית נעל שמאל שלה על הדשא בכוח ובאיטיות, מקווה
שאליס אינה מבחינה.