עוד רגע ויימוגו צעדי רגליי
שהותירה מנוסתי למקלטך.
עוד רגע ויידום באוזניי
הולם פעימות לבבך.
הילד בך, שידע לשאול למה.
הגבר שידע לשתוק באין מענה.
עוד רגע ויוותרו רק ציוצי הציפורים
המבשרים את השחר הקרב,
הערל,
קורא המחשבות.
קמלים כבר הפרחים
שצדקת באומרך שיפרחו.
שותקים הפעמונים בי שהתריעו
בצעקות מפני בואך.
הילד בך, העיקש והפרא.
הגבר, עיקש וטרוף.
והשמש הקופחת, שהותירה בי שריפה
וציפייה ללילה הקר,
הריק,
איתך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.