מבט, לא אומרים מילה
הקול נעצר.
ידיים רועדות,
מפחדות לגשת  

זיכרון, היא שוב ניזכרת
איך עזב בפעם שעברה
כאב וייאוש.
ושוב הפחדים רצים בראשה
על מה שיהיה ועל מה שהיה

סיכוי, לו היא נותנת
אותו מחבקת,
אין שום היגיון
"ברוך הבא", לו היא אומרת
חיוך על פניו משתרע
אך היא אינה מסוגלת לחייך

הימים עוברים
הכל די בסדר, אצלה גם אצלו
אך היא אינה מאושרת
העבר משתלט ולא נותן מנוח
על הכאב לא הצליחה להתגבר,
אז לו שלום היא אומרת

לה הוא לא חסר
היא מצאה כבר מישו אחר
ביניהם התחלה חדשה...