ענת אגמון / ניכור של בוקר שאחרי |
פעולות שגרתיות
מקבלות הפעם
משמעות מחודשת.
אנחנו מתלבשים.
אור יום אכזרי
שנוחת עליך מהחלון
גורם לך להראות פתאום
אחר.
ואני חושבת
שאתה זר לי יותר
מהפעם הראשונה שראיתיך.
איזה שמץ אחרון של חיבה
שחשתי אליך
לפני עלות השחר
מתנקז עכשיו ממני החוצה
מתפוגג ונעלם לו באויר.
רק חוט דק
של איזה סוד משותף
של לילה ביחד
מקשר ביננו עכשיו.
בקרוב גם אשכח את שמך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|