הייתי מסתובב בימים כארי בסוגר
ובלילות הייתי מתהפך על משכבי ולא נם
ואז, שמעתי את קולך הענוג והמלטף
כאיוושת יערות ומלמול אוהבים עוטף,
אשר הקיף נפשי כמו פעמון שהיא ענבלו
ושאלתיך:
"מי שלחך דבר אל לבי ולהפשיטו?"
שמעתיך משיבה לי בחלומי
כי נשלחת על-ידי לבי
אשר בחר בך מכל הנשים
להפליג עמו אל שמיים אחרים,
להאיר נפשי כפנינה בצדף הגוף,
להפשיטני מן הזימה שבי דבקה
ולעטות עליי מאהבתך הטהורה.
הסברת לי כי הכאב הגדול מכולם,
העשוי לשרוף ולכלות כל אושר בעולם,
הוא כאב ערגת החפץ מאהבה לדבוק באור,
אור נשגב הניצת רק בלב שיש אהבה לצדו,
אור מצוי ורצוי רק בלבבות של אוהבים אמיתיים
אשר בנפשם נכספים עד כלות
לאור שכזה שיבוא, יציף וישטוף.
17/07/05 © |
