בין הסדינים
ובין המחשבות
עיניי כמראה
ואין בה דרך להסתיר
כוונות

פושטים את מדי היום יום
ומתלבשים באמת לבנה
הלילה הכן את המיטה לשניים
אני אתן לך לבכות
בזרועותיי

הוסף את כדורך
לסל שלי הקרוע
ונבכה
בעיניים אדומות
וסדינים לבנים

החדר שלך
מתמלא עצב
בתוגת הרחוב
ולכלוכו

בבוקר מתוך מצעים אפורים
שספגו את כל הרעות
נקום
ואני ארצה לברוח

איך פעם נכנסנו שנינו
לעולם לבן וריחני
ומיטה פועמת אהבה
חורקת געגוע
מיום נוסף שעבר עליך
ועליי

הלילה אתן לך לבכות בזרועותיי
ובבוקר- אברח