אני מנסה לכתוב משהו מקורי שעוד לא נאמר,
אני מנסה, ונזכר בדברי אותו זמר.
דברים של מה בכך, לא דברים נאורים,
אך הם נאמרו, ומלבדם כעת אין לי אחרים.
זה כמו דברי אמת שבסלע נחקקים.
כמעט אותו דבר רק ללא החוקים.
רחוקים הם הדברים מעבר הר וגיא,
לא נראים, לא זכוחים, ומתייפחים ולא די.
נים לא נים, ונם לא נמו...
והם נאלמו המילים ונדמו !
ואני קורא וקולי גם לי אינו נישמע,
כתרנגול כפרות עת הסכין יגע...
צליל אציל ולא אובה ולא ארעד,
עד שאמצאם גם יחף כך אצעד.
מילה למילה אאסוף ביזע ודמעות,
משפט למשפט אחבר למרות כל התלאות.
כי הרצון, התאווה והכישרון לחרוז,
הנם מעל ומעבר כל חלום שנגוז.
ושוב נזכר אני בדברי אותו זמר,
ובעצם מגלה שמאום לא נאמר.