לי, החצ'קונים תמיד יוצאים סימטרי.

משפט טיפה מטופש להתחיל כתיבה, ולא נאמר "כתיבה יוצרת" אלה
סתם
כתיבה חסרת כל פשר חסרת כל משמעות, אולי יש מסר בסיפור אולי
לא
אבל שבטוח, אני מתכוון לכל מילה.

לי, החצ'קונים תמיד יוצאים סימטרי,

לא בדיוק על המילימטר, ולא בדיוק באותה נקבובית בלוח פנים
משורטט,
פחות או יותר באותו מקום טיפה למעלה טיפה הצידה אבל בערך
סימטרי,
הבעיה לא מדאיגה אותי, זה פשוט גורם לך לחשוב,
למה?
ומה עם כולם?
זה מבייש לשאול מישהו: "תגיד החצ'קונים שלך... הם יוצאים
סימטרי?"
ללא כל צל של ספק הבנאדם יסתכל עליך ויחשוב לעצמו:
"על מה לעזאזל הוא מדבר?"
וזה לא דבר שאם מישהו היה שואל אותך היתה מסתייג מתשובה או
מתעלם
ובטוח שלא חושב "על מה לעזאזל הוא מדבר?"  היית
משיב, בקול מנומס, מתנשא טיפה, אבל חודר: "בהחלט!
זו בעיה נפוצה." אבל אתה לא יודע את מי תשאל? הבעיה לא מדאיגה
אלה גורמת לך לחשוב למה?
ומה עם כולם?
זה מבייש לשאול מישהו: "תגיד החצ'קונים שלך... הם יוצאים
סימטרי?"
ואולי הוא יבין ויאמר לך "מה גם לך?"
אולי תמצאו עוד נושא לשיחה, "הו כן, הצ'קונים הם יוצאים
סימטרי, זה דבר, נחמד, אינטימי, דבר שבטוח עובר בגנים."
"נפלא! נפלא! אני פשוט מאושר! החצ'קונים... הם... יוצאים
סימטרי"
"בהחלט ידידי, גזוזטרה, אפרכסת אנצקלופדיה"
אולי באמת...
הבעיה לא מדאיגה אלה גורמת לך לחשוב למה?
ומה עם כולם?
זה מבייש לשאול מישהו: "תגיד החצ'קונים שלך... הם יוצאים
סימטרי?"

אולי לעולם לא נדע, אולי נשב כל החיים מחפשים אחר הנשמה
התאומה, חברת הנפש
או אולי פשוט נקום, ונצעק במלוא גרון: "תגיד החצ'קונים שלך...
הם יוצאים סימטרי?"