בחודש וחצי האחרונים, מאז צצתי לראשונה בפורום, נפגשתי עם די
הרבה דמויות אינטרנטיות.
הפגישות היו אונליין, אופליין, אופליה, אופטופיק, עוף בגריל,
אך לא נפגשתי ת'כלס, פנים מול פנים איבר מול איבר.
אתמול קיבלתי סדרה של מסרים שלא משתמעים לשתי פנים. הועברו
תמונות הוחלפו מיצים וירטואליים והפור נפל. הרמתי את הפור
והחלטתי לפגוש את "נועה של הים" זה היה הניק שלה, זה היה שמה,
זו היתה הזהות שלה.
הגעתי לבית הקפה עמוס הצמחיה, "קפה וגינה". היא התקרבה אלי,
גופה המושך משך אותי, כשהיתה לידי הבחנתי שהיא חמושה במשקפי
שמש.
"מוזר," אמרתי.
"מה מוזר?" היא לחשה בקול סקסי.
"שאין שמש בחוץ."
"הרי עכשיו לילה, בטח שלא תהיה שמש בחוץ," היא אמרה, "מוזר."
"מה מוזר?" שאלתי והרגשה של דג'ה-ויו החלה פושטת בעמוד השדרה.
"הבה ניכנס לבית הקפה," היא אמרה ועינטזה קדימה לעבר בית
הקפה.
"מה מוזר?" שאלתי והרגשה של דג'ה-ויו החלה פושטת בעמוד השדרה.
"אתה בא?" היא שאלה.
"מה מוזר?" שאלתי והרגשה של דג'ה-ויו החלה פושטת בעמוד
השידרה.
"בוא כבר דביל." היא התיישבה על אחד הכיסאות שמחוץ לבית הקפה.
מיהרתי לשולחן ונעמדתי מאחוריה.
"השתגעת? מה אתה עושה?" היא נבהלה.
"אני מנסה להיות ג'נטלמן," עניתי.
"את הכיסא מושכים לפני שהגברת מתיישבת. דביל!"
"גברת? איפה?" שאלתי וחיפשתי גברת בסביבה. לא מצאתי. התיישבתי
מול נועה של הים, מלצרית נאה הגיעה ופיזרה תפריטים. "כמה אתם?"
היא שאלה.
"אני אחת." אמרה נועה של הים.
"אני שתיים שלוש נסיון," ניסיתי להצחיק. נועה של הים נעצה בי
מבט חודר דרך משקפי השמש.
"משהו לשתות?" שאלה המלצרית.
"תשתי משהו?" שאלתי את נועה של הים?
"שתי וערב," נועה ענתה.

נחרדתי.

"בשבילי 50 ליטר וודקה," מיהרתי להזמין, ככל שארבה במשקה כך
תקטן המכה עם הפוקאצ'ה, "שלושים ליטרים עארק, שתי כוסות
יגי-מאסטר, אורגזמה ארוכה על הקיר, בונגי-שוט, פלח לימון, טיפת
חלב, יורגנשטיין, פינקלשטיין וגרגר אורז לקישוט."
"מצטערת" ענתה המלצרית, "אין אורז"
"אין אורז?"
"אין אורז. אזל."
"אזל?"
"וחסל," הצטרפה נועה של הים. שנינו הבטנו בנועה המומים.
"טוב, לא חשוב, תבטלי את המשקאות ותביאי ספרייט."
"אין ספרייט."
"יש סודה?"
"כן."
"ופלח לימון?"
"כן."
"וסוכר?"
"כן."
"אז תביאי סודה עם לימון וסוכר."
"אוקי," אמרה המלצרית "ומה בשביל הגברת?"
"גברת?" נבהלתי "איפה?"
"בשבילי כוס מים," אמרה נועה של הים, "ותגידי, מדוע יש תמונות
של פות בכל התפריט? זה די מזעזע אם את שואלת אותי."
"אבל, לא שאלתי אותך," מיהרה המלצרית לענות, "חוצמיזה, לבית
הקפה קוראים "קפה וגינה", מה ציפית לראות?"
"חשבתי שמדובר בגינה, את יודעת, צמחים, ירוק."
"אה," צחקקה המלצרית, "זו טעות נפוצה." היא הלכה.
"אז מה שלומך?" ניסיתי לשבור את הקרח.
"בסדר, כמו אתמול רק עם תוספת של יום." היא אמרה, "ויעזור אם
תשתמש בכף, הקוביות ישברו ככה יותר טוב."
"עזבי כף. בואי נזדיין."
"אני לא בחורה כזו!" היא צרחה ונעמדה. קוביות הקרח עפו ונחתו
על שמלתה, "עכשיו אתה מרוצה?"
"עוד לא, קודם נשתגל ואז אוכל לענות."
"טוב, אז בוא, אני גרה קרוב."
עלינו אליה לדירה. היא גרה בקומה אחת מעל "קפה וגינה".
לאחר פור-פליי של רבע שעה התחלנו לפמפם. הפור פליי כלל משפטים
כמו "הייתי אצל רופא השיניים והוא עשה לי סתימה. אז להבא אפתח
אותה. אז אני מתכופפת. אז הנה המקדחה שלי. מקדחה? דיס איז נוט
אה דריל!" וכו'.
עמדתי לגמור, היא רטטה באורגזמה מתמשכת ואז ליטפתי את ראשה,
הכובע נפל והרגשתי משהו מוזר על ראשה.
"אל תגמור בפנים!" היא צרחה והמשיכה באורגזמה כשהיא תופסת
בסדין בחוזקה.
"את רוצה שאגמור מהמרפסת?"
"לאאאאאאא, דביל, אה, אה, אה, הו, הו." אני ללא גלולה וחוץ
מיזה, הה, הווו, הההה, אתה יודע מה, אין לי בעיה להתעבר ממך.
איך נקרא לילד הראשון שלנו?"
יצאתי והשפרצתי על הווילון. זה היה מדהים. לראשונה בחיי הבנתי
מה הפרוש 'אורגזמה ארוכה על הקיר.'
"מה אתה עושה???" היא צרחה, "רק קניתי את זה באיקאה."
"אני מוסיף צבע לדירה שלך."
"צבע? צבע? זה לבן! זה ממש לא תואם את האישיות שלי!"

הסטתי את הווילון (אמרתי לו שהיא מגעילולה ואני לא מבין מה הוא
עושה פה, הווילון התחיל להבין.)  אור נכנס לחדר. נבהלתי
ונרתעתי לאחור. עורה של נועה נראה כתום וחברבורות קטנות כיסו
את כולה. אך זה לא מה שהבהיל אותי. עין אחת שלה היתה עצומה
ואני לא מתכוון לגודל. לנועה של הים לא היה שיער על הראש, את
מקומו תפס עלה ירוק וגדול.
"לקרדה ישמור!" נפלטה צעקה מפי, אספתי את הבגדים וקפצתי
מהמרפסת. בניסיון השני, פתחתי את חלון הזכוכית קודם לקפיצה.
חזרתי הביתה, התקלחתי ארבע שעות ומיהרתי לרשום את הסיפור
המזעזע למען ידעו הדורות הבאים ויראו.