הסיפור הזה נלעס כמו מסטיק בלי טעם,
או שבעצם רק אני שלא חדלתי מללעוס.
ואותן המילים שנאמרו,-כמו אותם הרגעים
נשכחו מראשך, ובראשי מודחקות.
כשהיה לך קר, בקשת שאבוא לחמם
וכשהיה לך חם,סולקתי
ותמיד ידעת שכשיהיה לך קשה
ידיי יושטו לקראת כגוועות וחסרות מעצור.
והיום...
המסטיק כבר נזרק.
טעמו המתוק עוד על קצה הלשון, ספק ישכח
וממשיכים, כי זה מה שדורשים החיים (לא?).
אז המשכנו. אתה בכלום שלך, ואני שנשאתי אותך
בכל מחשבה, בכל מבט,ובכל זמן...
עד כדיי כך שלא הבחנתי שאני לבד.
והסיפור תם ונשלם, נשכח מראשך ובראשי הודחק.
והמשכנו לזרום עם החיים, והפעם לא כנגד זרימת המיים.
כבר לא מנסה מאוד לזכור, גם לא קשה שלא לברוח...
אבל תמיד תהיה שם אותה הצלקת M.Y.S.M להזכיר לי.
מוזר... אבל כבר לא כל כך מתגעגעת...
21.09.2001 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.