פרולוג

שמי סר רוברט השני הגעתי לארץ זו בספינה אדירת ממדים אך מפרשים
לא היו לה למען האמת  אפילו משוטים לא היו והמסע לקח 3 ימים
בלבד ספינת קסם. אכן קסם שחור מעורב בעניין ואני  מנחש שמגיה
היא זאת שגרמה לתיבת העץ הכבירה הזאת לשוט במהירות העולה על זו
של הרוח  אפילו.

לפני כחודש קיבלתי מכתב מדודי שם הוסבר לי כי מצבו מתדרדר והוא
עומד למות ממחלה  מסתורית אשר משחירה את הרקמות ושורפת את השכל
הישר.
אני אשר נשבעתי להגן על ממלכתי ועל מלכי  נקראתי לסור לארץ
הקודש ולהסדיר את עניין הירושה, לדאוג שהיא תיפול בידיים
אמינות וראויות למחויבות שכזאת. את דודי סר ווילאם אני בקושי
זוכר... ברנש גבוה ומסתורי ששמר את עצמו הרחק ממשפחתנו
המורחבת.
מספר מכתבים נותרו לי ממנו, הוא כתב אותם לאבי סר רוברט. כאשר
הגיע לארץ בשנות ה-50. ולכן מה רבה הייתה ההפתעה לשמוע כי דודי
מבקש אותי להגיע לירושלים הקדושה למען חלוקת הירושה.


פרק 1 -  יקיצה

התעוררתי לקול הצופר המרשים של הספינה. והנה נודע לי כי התאריך
תואם את יום הגעתי לארץ הקדושה. התקלחתי באמבט האנכי של הספינה
(בילי לא היה מאמין אם הייתי מספר לו כי מים יצאו מזרבובית על
הקיר ברגע שסובבתי  את הידיות שבקיר...) אם כי לא רגיל אני
למקלחת כה מוקדם (עדיין נותרו מספר שבועות עד למקלחת הבאה שלי)
אבל למען על האדמה הקדושה אני חייב לטהר את עצמי מכל זוהמה.
חרבי הזדהמה עד מאוד בקרב הקודם ולכן הייתי חייב למרק אותה
כשעתיים. לאחר גמר המירוק לבשתי את מכנסיי ואת שריון הקשקשים
ולבסוף את חולצת משפחתי עם סמל האריה השואג (נצר מאבותיי, המלך
ריצ'רד לב ארי) לבסוף חגרתי את חרבי למותני ואת המדליון ענדתי
לצווארי.
הייתי מוכן לרדת מן הספינה אך אבוי שכחתי לאכול משהו בשאון רב
חטפתי שוק כבש מן השולחן ויצאתי החוצה.

בעודי אוכל מן השוק העסיסי תדהמה נגעה בלבי. הנה החוף המתקרב
אך מה זה האם פולשים מתקיפים את הארץ הטובה?
מגדלים אדירי ממדים וקומות נראים באופק או שמדובר במבצרים
לשמירת הסדר הטוב? שאלות רבות עלו בראשי וחיפשתי אחר נער
הסיפון שיענה לי על השאלות, לאחר חיפושים נרחבים לא מצאתי
נערים בשום מקום. ניגשתי אל הקפטן וזה אמר לי כי אנו מתקרבים
לנמל יפו (שם נוכרי זה רמז לי כי אולי הארץ נכבשה ע"י הערבים
מן המזרח) ולכן במרץ רב ניגשתי לחרטום הספינה  גידרתי אותו
בחביות ברזל גדולות שמצאתי באזור, הוצאתי את חציי מן המטען
שבחדרי והנחתי את חרבי לצידי. הם לא ייקחו אותי בחיים אני אלחם
בהם עד טיפת דמי האחרונה. התיישבתי בפינה וחיכיתי לעגינת
הספינה.