שאלת אותי אם רוצה אני לאכול
עניתי שאיני רעב, אבל תלוי מה יש

אמרת -
לא היה זה נחמד, אם לא היינו נשלטים על ידי תחושת הרעב,
על ידי הצורך הפנימי שמתעורר בנו כל פעם מחדש,
ומכריח אותנו לאכול, לפעמים אף את שאינו טעים,
העיקר לאכול?
ואיך אפשר לשמור כך על גזרה?

השבתי -
מי שאינו נשלט על ידי תחושת הרעב,
אינו נשלט גם על ידי תחושת השובע.
ואם כך הוא המצב,
מה יעזור לו מפני הטעים ומעורר התאבון,
שהרי לעולם אינו שבע דיו מכדי להמשיך ולאכול?
ואיך אפשר לשמור כך על גזרה?

וכשתהית מה עדיף,  
וכשהבטת בי בחיוך מהורהר
בעינייך המחייכות
האם גם את הבנת
את שאני ידעתי מזמן?
שגם אם לידך איני רעב כמעט אף פעם
אתך, לא אדע עוד תחושת שובע.
ויש דרך טובה יותר לשמור על גזרה?