אני נוצר אותם אגודות,
אגדות של לילות שהיו, של ימים
עכשיו את איתי כאן, שונה,
היינו דומים.

אני אוכל אותך בעיניי
בטעימות קטנות
שלא תיגמרי לי אף פעם,
אבל את
נגמרת
כבר לא אותה האגדה
גם לא אותו הטעם.

הסוף, שחור-לבן
עולה בתום הסרט,
היינו כאן
זוכרת?
דמויות נעות, מילים, צללים
האם גם את אותם נוצרת?

ימים חלפו, ימים חולפים
ושנינו עייפים
מהחיפוש אחר הלא-נודע
מטחנות הרוח
מנסיכים ונסיכות של אגדה
מהעתיד.

את
עכשיו
ומאגד אני אותך
בשמש היוקדת של הקיץ
באש-תמיד, בזעם
בטעימות קטנות
באגודות,
באגדות
של פעם.



אוגוסט 2005