[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








זה מכתב שמוקדש להורים שלי...

אני משערת שאני אתחיל עם זה שאני אוהבת אתכם... ויודעת שבסוף
אני אודה לכם על הכל... טוב, בעצם אני לא יודעת את זה, אבל
סיון תמיד אומרת ככה והיא מבינה יותר ממני בעניין הזה...
עכשיו נגיע לאכזבה מכם - ואל תבינו לא נכון, אני לא מאוכזבת
מהתפקוד שלכם בתור הורים, אלא מהעובדה שאתם לא סומכים עליי או
עליכם.
הגיע הזמן שתיתנו לי לחיות - אני כבר לא תינוקת! תנו לי לחיות,
לצאת החוצה, לצאת למסיבות, להכיר אנשים, לעשות את הטעויות שלי!
אני מבינה את זה שאתם לא רוצים שאני אכנס למצבים שאני לא אדע
איך לצאת מהם, אבל תבטחו בעצמכם קצת, תבטחו בי קצת! לימדתם
אותי טוב איך להיות אני ולעמוד על דעתי, אני לא אעשה משהו שאני
לא ארצה! ואם אני לא אדע איך לצאת מהמצב, תסמכו עליי שאני אבקש
ממכם עזרה.
ובקשר לאותן טעויות שהזכרתי - אולי אתם עשיתם אותן ואתם יודעים
שזו טעות, אבל אני לא, והעובדה שתגידו לי שזו טעות לא באמת
תעזור לי. תנו לי לחוות על עצמי חלק מהדברים, תנו לי להגיע
למסקנה שדבר זה או אחר לא מתאים לי בין אם זה בגלל שאני צעירה
מדי ובין אם זה פשוט לא מתאים לי בגלל שזה לא מתאים. אני לא
אומרת שתצאו לי מהחיים לגמרי - תהיו שם, אבל פחות שולטים, פחות
מחליטים. תהיו שם כשאני אצטרך אתכם וכשתחשבו שאני עוברת את
הגבול (אל תציבו גבול מוגזם מדי שדורש שיעברו אותו). תנו לי
לצאת ליותר מעד עשר בלילה. אני יודעת שזה נשמע לכם מוזר אבל כל
מה שאפשר לעשות מהשעה הזאת אפשר לעשות גם עד השעה הזאת.
ובקשר לבנים... כן, אמא, בנים - אני יודעת מה זה ואני יודעת את
ההבדל בין בנים לבנות ואיך באים תינוקות לעולם, ותאמינו או לא
אני לא מתכננת לעשות כלום עם הידע הזה. חינכתם אותי מספיק טוב
בשביל לחשוב ולדעת שאני קטנה מדי לזה.
ועוד דבר - תנו לי לדבר, אני יודעת שזה נשמע מוזר, בעיקר ממני,
אני מדברת ה-מ-ו-ן, אבל אף פעם לא על מה שבאמת חשוב לי. אני
מרגישה שלא תבינו ואני תמיד מפחדת שתכעסו עליי, אני יכולה
לסבול כעס מכל העולם כולו אבל לא מכם, לא על דברים שאני חושבת,
לא על העובדה שאני אני ולא איזו ילדה קטנה ומושלמת.
ואמא... תקשיבי לי, תקשיבי אבל באמת. אל תגיבי על כל דבר כי
הרבה מהדברים שאני אומרת לך זה לא בשביל שתגיבי זה בשביל
שתדעי, זה בשביל שאני אוציא אותם החוצה.
אם להגיד את האמת אני מקנאת בחברות שלי; יש להן מערכת יחסים כל
כך טובה עם אמא שלהם, הן באמת מדברות איתה, ואני... אני הפסקתי
לספר לך דברים כבר בכיתה ב'. בין אם זה ציונים ובין אם זה מה
שעובר עליי - רק בגלל שאני מרגישה שאני אף פעם לא אהיה מספיק
טובה, שאני אף פעם לא אהיה מספיק מעניינת בשביל שתקשיבי.
ואל תבטלו את החברים שלי! אמא, אני יודעת שאת שופטת אופי מעולה
אבל את לא מכירה אותם! זה די באשמתי אני משערת, בגלל שאני לא
מביאה אף אחד הביתה, אבל ככה אני מעדיפה, הבית שלנו תמיד מלא
אנשים ורעש... אני אוהבת את השקט שיש אצל חברות שלי, ואני
אוהבת להתארח ולא לארח. אולי זה פגם באופי שלי אבל ככה זה, אני
מעדיפה ללכת אליהם מאשר שיבואו אליי, וזה לא בגלל שאני מתביישת
בכם או בבית, אפילו ההפך. ולא משנה לאן אני נוסעת אני תמיד
שמחה לחזור לפה.
פשוט... אני מעדיפה לנסוע יותר... לצאת יותר... לחיות...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עכשיו בטרנד זה
לא לחתום על
סלוגנים...
ככה נטורל
רק מסר אחד
אדיוטי וזהו אין
גב אין למי
לפנות אין כלום
חארות מה זה פה
אני דורש שיחתמו
על כל סלוגן


חתי-מן


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/9/05 1:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מורן שיר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה