[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לין אקיזוקי
/
שוב השיר הזה

"שוב השיר הזה?!" אמרתי. שוב השמיעו את השיר שהכי שנאתי
ברדיו... זה לא שזה היה שיר מכוער או פופ פקצי מזויין, הוא
פשוט הזכיר לי אותו, את אותו בן אדם שאני אוהבת יותר מאת חיי,
שאני אוהבת אך הוא לא אהב אותי.
לפחות כך הוא אומר.
"מה הבעיה שלך, זה שיר יפה!" אמרה רונה. "היא צודקת, מה הבעיה
שלך?!" הוסיפה דנה. "אין לי בעיה פשוט... אמ... אני לא הכי
מחבבת אותו", הגנתי על עצמי.
"ברור", סיננה רונה מבין השיניים. אוי, שנאתי כשהיא עושה את
זה, היא תמיד חייבת לפקפק בכל מה שאני אומרת... השעה הייתה כבר
12 בלילה ולא היינו עייפות בכלל. "בואו נלך למסיבה של דור!"
אמרה דנה בלהט. "רעיון טוב!" התלהטה רונה. "אני לא יודעת...
אין לי מה ללבוש", אמרתי.
ת'אמת, לא רציתי ללכת כי ידעתי שהוא יהיה שם... הוא החבר הכי
טוב של דור... אני אישית לא מבינה איך אפשר להסתובב עם דור...
דור היה גבוה, עיניים שחורות ושיער בלונדי (מחומצן). כל הבנות
תפסו ממנו... אני לא הבנתי למה...
"אוי אל תהיי מטופשת!!!" דנה קמה ופתחה את הארון שלי, "יש לך
מלא בגדים יפים!"
"דנה, עזבי אותה, את יודעת שהיא לא הולכת בגלל דור!" אמרה רונה
וצחקקה.
"מאוד מצחיק", פסלתי.
"את יודעת שליז שלנו לא תופסת ממנו... היא מעדיפה פריקים!" דנה
צחקה...
"כן, אז?!" אמרתי. הן ממש עיצבנו אותי.
"די! תפסיקו לריב!" התערבה פתאום קרן, "אנחנו הולכות למסיבה
הזאת! גם אם תרצי, ליז, וגם אם לא!" כולן ידעו שקרן תופסת מדור
בטירוף...
וכל השאר גם ידעו... חוץ מדור... היא הייתה הילדה היחידה בשכבה
שלנו שהיה לה אומץ לדבר עם הי"אניקיות המפחידות האלה... והיתה
רבה מכות עם הבנים בשכבה שלנו... יאפ... אבל כשהיא הייתה רואה
את דור היא הייתה הופכת יותר פחדנית מחתול קטן.
"בואי, אני אעזור לך לבחור בגדים", אמרה רונה, "נראה, מה עם
החצאית הורודה של דנה?"
רונה צחקה...
"יופי, רונה, השתעשנו ועכשיו ברצינות", אמרתי. בעע... אני
שונאת ורוד.
הלכתי לחדר שלי לבחור בגדים, פתחתי את הארון והוצאתי את החצאית
השחורה הקצרה שלי. קניתי אותה רק אתמול. חיברתי עליה את
השרשראות מהמכנס האהוב עליי, לבשתי את השרשרת שלי והתלבטתי
איזו חולצה ללבוש... בסוף לבשתי את החולצה הלבנה האהובה שלי,
זו הייתה מתנה מאח שלי ליומולדת 14 שלי. היא הייתה כמו חדשה כי
שמרתי עליה. אח"כ הלכתי למקלחת להתאפר. הייתי מוכנה ויצאתי
מחדר המקלחת עם האיפור. האיפור היחיד שאני שמה זה צללית שחורה,
שחור בעיניים ואודם חום. לבשתי את המגפיים האהובים עליי והייתי
מוכנה... הייתי מוכנה ראשונה וחיכיתי להן בסלון למטה... מזגתי
לעצמי כוס קפה כדי לא להירדם באמצע המסיבה.
דנה ירדה ראשונה עם המכנס הכחול הבוהק שלה, חולצת הבטן הלבנה
שלה שכתוב עליה LOVE ומצוירת שם אשה באנימה (פעם ניסיתי לצייר
אותה ויצא לי יותר יפה מעל החולצה). דנה הסתכלה עליי ואמרה
בעוקצנות: "אמ... את נראית לי מוכרת. אולי ראית חברה שלי,
קוראים לה ליז, היא נראית בדיוק כמוך רק שהיא אף פעם לא לובשת
חצאיות!!!"
עניתי לה: "כן, היא עדיין מתכוננת למעלה..." והסתובבתי ממנה.
אח"כ ירדה רונה. היא לבשה ג'ינס וחולצה קרועה, היא אמרה לי
שהחצאית שלי יפה...
אח"כ ירדה קרן. היא הייתה לבושה בג'ינס צמוד, חולצה שחורה עם
הסמל של נירוונה וגם החולצה הייתה צמודה עליה... החולצה הזאת
הייתה מתנת יומולדת שלה השנה... אני הבאתי לה אותה.
היא הייתה בשוק ואמרה לי: "מתאים לך חצאית!" עניתי לה:
"תודה... השרשראות גורמות שזה לא יראה פקצי..." "שמנו לב", ענו
דנה ורונה ביחד...
"אז זזנו?" שאלה קרן. "ברור!!!" ענתה דנה.
בדיוק רון וחברים שלו הגיעו. רון היה מבוגר מאיתנו בשלוש שנים,
וכל החברים שלו גם. רונה הייתה חברה של אחד מהם... רון, פאק
הוא היה חתיך!!! היה לו שיער די ארוך... לא ממש, אבל קצת יותר
ארוך מהרגיל. היו לו עיניים כחולות והוא היה גבוה. והכי חשוב,
הוא היה סרפר!!! הוא הסרפר היחיד שהכרתי... הכרתי הרבה
סקייטרים, בליידרים, פריקים... אבל רק סרפר אחד... והוא סרפר
מיוחד... הוא חבר של חברה שלי! פעם חבר של רון ניסה לאנוס אותי
אבל רון כמעט רצח אותו. אתם מבינים, רון חבר מאוד טוב של אח
שלי ואח שלי אמר לו שישמור עליי, אז כשסיפרתי לאח שלי על זה
הוא ורון ורן זיינו אותו מכות.
ניסינו להיכנס לתוך האוטו אבל הוא היה קטן מדי אז דני אמר לי
בצחוק: "את יכולה לשבת עליי. אל תדאגי, הקטן לא יקפוץ באמצע."
הוא קרץ. עניתי: "אל תדאג, אני לא מפחדת מהקטן שלך... וכמו
שהאקסית שלך סיפרה הוא באמת קטן!!!"
וכולם צחקו. דני האדים אבל בסוף דני לקח את האוטו של אח שלי
והסיע את מי שלא נכנס באוטו הזה. בלאו הכי אח שלי היה בבית של
חברה שלו, הם היו אמורים לבוא יותר מאוחר.
רז לא היה בשכבה שלנו. הוא היה בגיל של אח שלי ותמיד הלכו
שמועות שהוא אוהב אותי, אבל אח שלי אמר שאם הוא ינסה בכלל
להתקרב אליי הוא יהרוג אותו... אח שלי שונא את רז והוא מפחד
שהוא יעשה לי את מה שהוא עשה לילדה שאח שלי היה ידיד ממש טוב
שלה. רז אנס אותה ואז היא התאבדה... ואח שלי בחיים לא יסלח
לרז. שאלתי אותו לפני שהוא הלך לבית של חברה שלו למה לעזאזל
הוא בא למסיבה שלו אז הוא הסביר לי "רז ינסה לעשות כל מיני
דברים כמו שהוא עושה, לא רק לך אלא לכל החברות שלך ואני דואג
לכן, וחוץ מזה למה לי לפספס מסיבה כשיש אחת כזאת."
"ליז... ליז!!!" צעקה דנה. "מה?!" צעקתי בחזרה. היא מפריעה לי
לחשוב.
"תראי!" עצרנו ליד המקום שאני הכי אוהבת בעולם... פאב 'חץ'.
"פה המסיבה?" שאלתי בהפתעה. דני חייך ואמר: "המלין הזה... יאפ,
המסיבה פה." יש לו מבטא אמריקאי ורונה מוצאת מבטא זה מושך
מאוד.
פגשנו את האחרים ונכנסנו. התחלנו לרקוד. רז בא אליי והתחיל
להסתובב סביבי. ידעתי שהוא רוצה לעשות לי משהו אבל לא שמתי
עליו... רונה שמה לב לזה ואמרה לרון שאני צריכה עזרה בלהעיף
איזה קרציה בשם רז ממני, והוא בא ועשה כאילו הוא מתחיל
איתי...
"מה פרח כמוך עושה במקום כזה?" הוא שאל וקרץ לי. "אני מכירה
אותך?!" שאלתי.
"ברור, אני הרי חבר של אח שלך..." הוא הסתכל לרז בעיניים. רז
התחיל להזיע כמו חזיר. "אה, וואלה... אכפת לך?" שאלתי את רז
ולא חיכיתי לתשובה והתחלתי לרקוד עם רון.
"תודה", לחשתי לו. "תמיד", הוא ענה לי. היינו ממש קרובים באותו
רגע. הרגשתי את ריח האפטרשייב שלו, הרגשתי מין תחושה מוזרה
בבטן, תחושה לא מוכרת... תחושה חמה מתוקה. ואז נגמר השיר
והלכנו לאכול.
אח שלי נכנס. ראיתי אותו ורצתי אליו, קפצתי עליו. הוא תפס אותי
ונתן לי נשיקה גדולה גדולה על הלחי.
"כמה זמן כבר לא ראיתי אותך", הוא חייך. "כן, התגעגעתי..."
עניתי לו. "או, היי רונית..." אמרתי לחברה של אח שלי. "הי
מתוקה." היא נתנה לי נשיקה בלחי (נו, כמו שעושים כשנפגשים).
"אז איך עבר עליכם השבוע?" שאלתי. "היה סבבה... סופסוף מצאתי
עבודה."
ואז הוא קלט את רז... אח שלי המאניק. "רז, אח שלי, מה קורה?!
מה המצב?! איפה אתה, לא רואים אותך יותר!!! בוא, בוא הנה..."
רז (שמפחד מוות מאח שלי) בא אליו בצעדים קטנים ומהססים ועצר
לידינו, ואז התחיל להתנגן שוב
השיר שאני שונאת... שמזכיר לי אותו... הסתכלתי עליו, הוא החזיר
לי מבט... אני חושבת שהוא גם רוצה אבל הוא מפחד לעשות את הצעד
הראשון... ובכלל לא שמתי לב לאיך שאח שלי עושה פאדיחות לרז מול
כולם... דנה קרן ורונה נקרעו מצחוק, וגם דני, ואז רון קם וצחק
יחד איתם ואז הסתובבתי וגם קמתי לצחוק... היה ממש מצחיק.
ואז שאלתי את רונית: "את מרשה לי לשאול אותו לכמה זמן?" היא
חייכה. "הוא כולו שלך."
ואני ואח שלי הלכנו לרקוד והוא כל הזמן דגדג אותי, וכל שניה
צחקתי. ואז חזרנו למקומות והתחיל סלואו... אני כמו תמיד
התכוננתי לישיבה בצד ואז רון בא אלי ושאל: "מה פרח כמוך עושה
יושב פה לבד, בואי, בואי נרקוד". הוא חייך אליי ואז הבנתי עד
כמה הוא יפה... היו לו שיניים לבנות לבנות, שיער מחומצן קצת...
לא בהגזמה כמו רז, אבל שיראו, והוא היה יחסית גבוה... ואני
והוא דיברנו מלא.
אח שלי שמח שאני שומרת איתו על קשר טוב כי הוא החבר הכי טוב
שלו והוא יודע שהוא יגן עליי תמיד!
אז הלכנו ורקדנו. שוב היינו ממש קרובים ושוב באה ההרגשה המוזרה
הזאת. אח, הפעם הרגשתי שאני רוצה אותו. רוצה אותו בטירוף!!!
אני רוצה את חבר של אח שלי, ואו, מוזר...
אבל אני רוצה אותו, אני רוצה אותו בטירוף, אני רוצה להיות
איתו, לחיות איתו, לשכב איתו, לאבד את הבתולין שלי איתו...
באמת, זה היה שבוע לפני התאריך שקבעתי לעצמי עוד בגיל 10.
אז לא שלטתי על עצמי ונישקתי אותו. לא קרה מה שציפיתי, הוא לא
ניתק אותי ממנו ולא ניגב את הפה שלו בגועל... הוא התנשק איתי
עוד ועוד ועוד... ולא רציתי שזה ייגמר בחיים!!!
ואז נגמר השיר והתחיל עוד אחד... ואני והוא פשוט... התנשקנו
עוד ועוד ועוד, עד שאח שלי היה צריך להפריד בינינו. כשהוא
הפריד, אני והוא הסמקנו בטירוף...
ואז כשהכל נגמר אני ורון יצאנו למרפסת של הפאב... ואז הוא אמר:
"אמ... מה יש להגיד, חוץ מאת האמת...?" הוא שאל והסתכל לי לתוך
העיניים. "עדיף את האמת", פסקתי. "כן, צודקת, טוב. האמת שאני
אוהב אותך... הנה, אמרתי, עכשיו תורך". הוא לקח את היד שלי.
"גם אני אוהבת אותך... אבל אח שלי, איך הוא יגיב?" שאלתי. "הוא
יבין... יאללה, בואי נספר לכולם." הוא רצה להיכנס. לא נתתי לו.

"כולם יכולים לחכות..." לקחתי אותו, והתחלנו להתנשק בטירוף...
הוא ניתק ממני ואמר: "בא לך על משהו מטורף?" "ברור!!!" עניתי
לו. "בואי".
הוא לקח אותי למדרגות. ירדנו לאוטו ונסענו. שאלתי אותו: "לאן
נוסעים?"
הוא ענה: "לבית שלי", והסתכל עליי לראות אם אני מסכימה. הנהנתי
עם הראש להסכמה.
הגענו לבית שלו. ההורים שלו לא היו בבית. נכנסנו לתוך הבית.
בכניסה הוא אמר לי: "תזכרי, את הסכמת, אבל אני לא אעשה שום דבר
שאת לא תרצי..." אמרתי לו: "הכל בסדר..." וחייכתי את החיוך הכי
מתוק שיכולתי. שמתי לב שהוא כמעט נמס...
נכנסנו לבית, ועלינו לחדר. היה לו חדר ממש ממש יפה... הוא היה
צבוע כולו בשחור עם קשקושים על הקיר בצבע לבן ועל הקיר הריק
שלו היו מלא דגלים של להקות שהייתי מתה שיהיו לי... למשל, היה
לו דגל של מטאליקה ושל צ'ילדרין. הייתי פה איזה מיליון פעמים
כבר עם אח שלי ובלי אח שלי.
מה עשיתי בחדר שלו בלי אח שלי?! אתם יודעים, זה שהוא חבר של אח
שלי, זה לא אומר שהוא לא יכול להיות ידיד טוב שלי. מלא פעמים
באתי אליו כשהייתי בדיכאון. הוא היה מכין לי משהו לשתות והיינו
מדברים והוא היה עוזר לי.
אבל הפעם זה היה שונה, הייתה אווירה שונה. סוף כל סוף גילינו
את מה שהרגשנו.
התחלנו להתנשק... והוא התחיל להוריד לי את הבגדים. אח...
נפלאות החצאית... ואז הוא העביר את היד שלו על הגוף שלי ואז
התחלתי אני להוריד לו את הבגדים...
ואז הוא השכיב אותי על המיטה...
ואז עצרתי אותו. "רון... זה רק עוד שבוע..." אמרתי לו.
"מה?! אני לא יכול לחכות יותר, כבר שלוש שנים אני מחכה לך!!!"
הוא אמר ביאוש.
"אפשר לשחק קצת..." הסתכלתי עליו... וחייכתי את החיוך השטני
שלי.
הוא אמר: "אוי, אני חולה עליך, את יודעת את זה?!"
"כן..." הסתכלתי עליו במין זלזול מצחיק.
הוא קפץ עליי וחיבק אותי, ובדרך נפלנו על הרצפה וצחקנו... ואז
ברחתי ממנו והוא רץ אחריי... ואז הוא החליק ונפל... הוא קם
וצחק... הוצאתי בקבוק חלב מהמקרר ושפכתי עליו והתחלתי ללקק את
הכל וירדתי לעבר הזין והתחלתי ללקק...
למחרת התעוררתי לידו על הרצפה של החדר שלו... הכל היה מלא במה
שנשאר מאתמול... השוט שלו, הנרות, הסכינים. הפצע מאתמול עדיין
צרב לי אבל זאת הייתה צריבה נעימה, כי ידעתי שהוא נגע בפצע הזה
ומצץ מתוכו את הדם. קמתי והוא הביא לי קפה. היד שלו הייתה
בתחבושת. ידעתי שזה מהפצע אתמול.
הוא אמר: "בוקר טוב, יפייפיה נרדמת שלי" וחייך.
"בוקר. היה כיף אתמול, לא?" שאלתי.
"כיף?! כיף?! היה מדהים!!!" הוא כמעט צרח.
צחקנו ואני התכוננתי ללכת הביתה, ואז הוא שאל אם אני רוצה
להתקלח ואמרתי שאני לא רוצה, אני כבר אתקלח בבית והוא הסיע
אותי חזרה הביתה והחזיר לאח שלי את האוטו שלו. כשאח שלי ראה את
שנינו הולכים הביתה, הוא שאל: "אז מה עשיתם ביחד אתמול?"
עניתי לו: "נוט יור ביזנס" וקרצתי. נכנסתי למקלחת. המים
החמימים ליטפו את הגוף שלי והזכירו לי
את המגע של הידיים שלו עליי...
אחרי שיצאתי מהמקלחת, הופתעתי לראות את אח שלי מדבר עם רון
בכניסה לסלון.
"מה אתה עושה כאן?" הסתכלתי עליו הוא הביט עלי עם מבט כל כך
מסכן על הפנים.
אח שלי אמר: "רון צריך לנסוע בעוד שבוע לארה"ב עם ההורים שלו
לשנה."
"מה?!" יצא לי מין קול מוזר חרישי מהפה...
רצתי אליו וחיבקתי אותו.
"למה זה חייב לקרות?" הוא שאל.
לאחר שבוע מדהים שביליתי רק איתו יום וליל... ואפילו איבדתי את
הבתולין שלי, הגיע הזמן להפרד.
היה גשם... שלהי הקיץ החולף.
נפרדנו בכניסה למטוס. "אז נתראה בעוד שנה?" הוא שאל בעצב.
"כנראה", ניגבתי את הדמעות.
"אל תבכי עליי", הוא ניגב לי את הדמעות בידו...
לא רציתי לעזוב אותו... אהבת חיי.
הוא טס... המטוס עזב ואיתו רון, אהבת חיי הנשכחת...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הכי כיף להיות
מלך אצל
היהודים. שם אתה
דופק אותם כמה
שאתה רוצה,
ובמקום לכעוס
עלייך הם אומרים
שזה עונש
מאלוהים...

חי חי חי...
פריארים.

שלמנאסר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/9/05 16:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לין אקיזוקי

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה