זה סוג של פחד שעוטף אותי.
לא עוטף אותי - כולא אותי.
זה הפחד ממך.
יכל להיות הרבה יותר טוב אם לא היית שם,
או אם היית יותר טוב אלי...
אני לא מבינה אותך,
או שאני לא מספיק אינטליגנטית כדי להבין אותך,
אבל המצב הזה חרא.
ואני כבר לא יכולה להסתכל עליך בעיניים.
אתה שקרן, שקרן ומטונף.


למה אתה מפיל את האחריות על גורמים אחרים?
[למה אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך?]
אם היית רוצה היית יכול לעשות את זה אחרת,
ואל תגיד שלא,
אל תזיין לי את השכל.
אני לא תינוקת כמו שנוטים לפרש אותי.
אני ללא ספק יותר בוגרת ממך.

אני כותבת מתוך חולשה,
מתוך בושה, מתוך השפלה.
השפלת אותי בעיני עצמי.

אתה לא היית דמות מרכזית בחיים שלי,
כזאת שהשפיעה.
אתה סתם דמות.
סתם.