width=583 height=314>
איור: אור זהבי
הגעתי לראש הצוק, מתנשף ומזיע. הנחתי את התיק על האדמה
והתיישבתי. נשמתי בכבדות. לא יכולתי יותר, נשכבתי על אדמת ההר
ועצמתי את עיניי. גרוני ניחר, שילחתי ידי לעבר התיק וגיששתי עד
אשר ידי נתקלה במימייה. שוב התיישבתי כדי ללגום מהמים. היו אלו
מים זכים וטהורים, כאילו היו שפתיה שלה. המתנתי מספר רגעים עד
אשר נשמתי התייצבה. קמתי בשנית על רגלי וניגשתי לקצה הצוק.
הבטתי מטה. הנוף היה מדהים. מהסוג שמעורר בך תחושת התפעלות
והערצה. המרחק מנקודת המוצא שלי היה גדול מעין שעור, ולא
יכולתי לאמוד את מספר הימים שלקח לי להגיע הנה. הרגשתי קטן
ביקום האינסופי. היתה לי משימה. לא סתם טיפסתי עד הלום, המטרה
פעמה בליבי, בגופי. רקותיי תופפו להן בעצבנות. ליטפתי את ראשי
המגולח ואחר הזדקפתי כחייל מתוח. הרמתי מבטי מעלה, לאיפה ש הוא
נמצא. "אני אוהב אותך!" צעקתי, בידיעה שנתתי את כל כולי בצעקה
זו ובתקווה שמא חוקי הפיסיקה יכשלו למול אהבתי ושהיא תשמע את
צעקתי בדרך נס. התכופפתי לקחת את התיק והתחלתי יורד מן הצוק
בחזרה לחיי.
-מוקדש לענת שזכרתי בעת שיכרון חושים המהול באלכוהול נקי
ותחושת בדידות.