ואני מנסה לפרום את החוטים
הסבוכים האלה שהותרתי אחריי.
אך בלא הצלחה.
בשילוב של עיניים עצובות
מבט מושפל
ולב קירח,
אני פשוט נוחתת באגרסיביות
מקווה להתנפץ לחלקים גדולים
מספיק כדי שמישהו יוכל
לנסות להרכיב.
הטמפרטורה לא מתאימה
(אף פעם לא תתאים)
או שפשוט אף אחד
לא אוהב להיכוות.
אני מבקשת דקת דומיה
לרגש שמת לו בתוכי
במלחמת אחים נוראית
של תחושות הרסניות.
נזכור אותו,
הו כן, נזכור אותו.
(עד שנשכח) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.