במושב הקידמי חיכו לי עיניך -
שני כוכבים תכולים אפורים
וחיה משובצת רעה
איימה מאחור
לטרוף
את שנינו.

אתה מדבר דרך כרוז ענק
שכל העולם ישמע
כל גופך מדבר איתך
וכשאתה מתלהב
אני שומעת את
גוון קולו בוקע מגרונך כמו
שד.

למרות הצהרותי
לא הפסקתי למעוד
בין חלוקי איבריך
בנהר הסטן הלבן
שהציף את חדרי.

שתיתי את גוף החלב שלך
בלגימה אחת מהירה
ועוד נשארתי להתנודד
מסחרחורת הרויה
הפתאומית.

אתה מלאך התשוקה
שהשיב לי את גופי
אחרי שזה הפך לציור קוביסטי
מרוב חוסר מגע.

אתה אש הגשמיות
היחיד שהצליח לרכך
את החמאה המלוחה מלוחה הזו.

אבל נחשול האש האחרון
פילח את גופי
ושפרירית נשמתי
ריחפה מעלי וכמעט
יצאה מן החלון
ולא שבה.