תקרא לי, אני אענה,
תמשוך אותי, אני אתענה,
בעונג רב, לעברך אצעד,
למרות שכל מה שייצא מפה,
יהיה רק עצב רב...
החיוך כבר נעלם, התפוגג,
והחיים שלי נופלים לאט-לאט,
אמרו לי פעם שרק החזקים שורדים, ובאמת,
מצאתי שלשתות זה טוב, גם עוד סיגריה אחת,
למישהו פה יש אש? לא הא?
אמרתם לי שאני צעירה עדיין,
שלא אעשה שטויות,
תופסת טרמפים אל החופש, אבל למה?
למה אתם לא עוצרים? נהגים מזדיינים.
כבר לא סומכת על אף אחד,
וסליחה שאני פוגעת, ככה אני עכשיו,
ואני לא יודעת איך אותי אתה יכול לאהוב,
יודע מה? לך מפה, שכח אותי, עזוב...
תאמין לי זה רק לטובתך... שלא תיפגע.
התייאשתי מעצמי, ואין כבר כוח לדבר למרות,
שעוד המון מילים צריכות להאמר,
נראה לי שתסתפק כרגע בסליחה,
אני לא יודעת למה אני כבר לא בוכה,
הפסקתי להיות רגישה.
אז ירדתי לכביש וניסיתי לתפוס,
טרמפים אל האושר, אבל אף אחד לא עוצר,
בסוף כבר וויתרתי, עליתי הביתה,
מצחיק איך שהחיים שומרים עליי,
דקה אחר כך חטפו שם ילדה...
אני אבודה. |