היה אדם שלא אהב לדוג כי אף פעם לא ניסה את זה. כשנסע בקו 16,
בדיוק כשעבר הקו ברחוב שונצינו, נתקל בשיחה של שני אדונים
מזוקנים ולא לבושים בצורה הגיינית במיוחד, על הדג הדגול שכל
אחד מהם תפס.
- "אההההה, אתה לא מבין כלום, אתה לא מבין בכלל שהדג שלי הוא
גדול מדי בשביל המילה גדול, המילה הזאת קטנה עליו. אם כבר אז
אולי הכינוי "יותר גדול מכל דג אחר בעולם" זה מה שמתאים."
כמו שזה נשמע זה די אמצע השיחה. רואים שהם הספיקו לשחק עם
הביטויים הקטנים וממש הולכים על כל הקופה. האיש שלנו שקוראים
לו טל עבר לשבת ממש מאחוריהם כי נהיה לו חם איפה שישב ועבר
למחוזות המזגן והאויר הקריר. הוא ניסה לשים את הראש ולישון אבל
קולניות הזקנים לא נתנה לו. הוא ניסה, הוא ממש ניסה. בסוף מצא
את עצמו נשען קדימה ומקשיב.
- "אתה אפילו לא דייג מוסמך, דייג הוא דייג רק אם המסורת
הועברה לו מאבי אביו לאביו ואז אליו. יש פה עניין של דורות
ושיפור טכניקות כמו האבולוציה החכמה שמשנה אותנו בהתאם לנסיבות
הזמן והמקום". בעודו מסיים את המשפט התחיל לגעת בנגיעות קלות,
עולות ויורדות בזקנו עם גבה אחת מורמת וסנטר מהנהן, במבט מתנשא
וקורן חוכמת חיים. הוא המשיך: "אתה לא יכול אפילו להחזיק בחכה
אם לא היו לפחות שני דורות לפניך והריחו כמו תחתית של סל הדגים
התפוסים שלי, אחרי יום דייג מפרך. שלא היו שני דורות לפחות
שהרגישו את מוחם נעלם בגלל שאכל את עצמו בביסים אחרונים וקטנים
מרוב ציפיה סבלנית ושקטה לאותו דג מיוחד". הזקן השני אשר זקנו
לא פחות לבן משל חברו, נותן לו לסיים ואומר: "ידידי, בוא אשאל
אותך את השאלה הבאה: מה בא קודם, הביצה או התרנגולת? הרי אנו
לא יכולים להוולד עם שני דורות של דייגים ולא עם התואר דייג
מאושר וכשר באמתחתינו. בכל אופן, אתה סתם ממורמר על כך שהדג
שלי יותר גדול ואשתי אוהבת אותי יותר בגלל שיטת הדייג שלי,
מאשר אותך ואת הדייג התורשתי שלך". והשני משיב לו בזלזול:
"איייי סבי היה דייג דגול (ואתה יודע מה זה אומר על אביו של
סבי), וסבתי אהבה את סבי מאוד והייתה מאושרת כל ימי חייה, ואבי
אשר גם היה דייג דגול, לא! אתה יודע מה, לא סתם דייג דגול, אלא
סופר דייג. אימי הייתה המאושרת בנשים עם רדת השחר ועד שהוא עלה
שוב..."
לטל היו בעיות גדולות.
בעיות עם חברה שלו סיגל, אשר לא ידעה שובע גם מלילות שלמים של
סקס פרוע של חיות בר אשר ברגע הזדווגותן מאבדות כל אחיזה
במציאות וטורפות עם מיניותן אחת את השניה. פשוט בעיות בחדר
המיטות. הוא ניסה הכל, באמת, שמנים, סמים, זוגות מתחלפים,
קבוצות תמיכה ואגסים, אבל דייג עדיין לא ניסה להיות. ככל
שהשיחה של הזקנים ממשיכה, טל מרגיש את עצמו מגרד בראש וחושב על
הדייגים. מקשיב להם בריכוז עד כדי כך שהראש שלו הפך ממש למשתתף
ויזואלי בשיחה. הוא נוטה מצד לצד כעוקב אחר כדור טניס במשחק
המשפטים בין שני הזקנים. הוא נזכר למרבה ההתפעלות שלו, שלאבא
שלו היו את אותן הבעיות. הוא היה מאהב טוב, אבל רק עם אמא של
טל מצא עצמו עומד מול הר האורגזמות הנשיות האפשריות להתגשם
בלילה אחד ולעולם לא הצליח לתקוע את הדגל בחוד הפסגה. אולי
בגלל זה הוא נשאר עם אמא של טל, וזרק את עשרות הנשים שעברו
מתחתיו על מיטתו ערבים כה רבים. אולי בגלל זה. טל הולך להתחתן
עם סיגל ולהזדקן איתה. ולהמשיך לחבק אותה צמוד צמוד בכל לילה
שלהם ביחד. ימשיך להתפעל מחיוכה בזמן שהיא ישנה, ימשיך להביא
לה פרחים כל ערב שישי, ימשיך לחבק אותה בכל פעם שדמעה תיפול
מעיניה, וגורם לכך שזאת תהיה הדמעה האחרונה לאותו ערב.
טל רצה להיות דיג. רצה נורא. הוא הרגיש שגם סיגל רוצה אותו
בתור דיג. הוא פתאום שם לב לכך שכבר עבר את התחנה שלו אבל זה
ממש לא הטריד אותו. פתאום אחד הזקנים מפסיק את השיחה ומתפרץ ב-
"אויי הגרונצה צויירס שלא נפספס את התחנה". הם קמים עם כל
מטלטליהם ומדדים לכיוון הדלת. תמיד זקנים קמים יותר מדי מוקדם
לפני התחנה שלהם. טל קם אחריהם בצורה פשוטה, ובלי לחשוב. היו
להם עוד ארבע תחנות לפני התחנה שבה הם צריכים לרדת. פתאום טל
אמר משהו שלא התכוון: "לאן אנחנו נוסעים?" הזקנים הסתכלו עליו
תחילה בתמיהה ואז עם אותו מבט אחד על השני, ואז שוב עליו, אבל
הפעם בחיוך. לפאב "בת הים והלן". "בת הים והלן"? כן, עונים
השניים, ביחד בטונים נורא שונים. למה "בת הים והלן"? כי "הלן
נולדה ביבשה ובת הים נולדה בים אבל היה להם אותו אבא. פוסידון
הזריע אותן". טל הגיב במין חיוך מסכים וחצי מסוקרן על טיב
הפאב. שלושתם המשיכו בשיחה קלילה עד לפאב. אחרי שעה וחצי מצא
עצמו שיכור במובן הכי נחמד של המילה, מוקף בשני הזקנים. לאט
לאט, שיחה אחרי שיחה, משקה, מילוי ועוד משקה אחריו, טל קיבל
תמונה מזעזעת על הניסיון המיני של שני הדייגים: אין ספור שעות
של זיעה, של שתי גופות שמתערבבות לנוזל אחיד, ביחד עם
ההתנשפויות כקולות ליווי והאנחות המזדמנות כסולואים באפיזודה
הארוכה הזאת. תחילת השיחה, עם השכרות שנחתה עליו כמו הינומת
כלה קלילה, הייתה מלאה סיפורים של הזקנים על מרכז האושר שלהם:
הנשים שלהם והיחסים איתם. למרבה הפליאה אפשר היה להבין את המסר
הזה רק כשהם דיברו על דייג. אחרי ההתפעלות המסוקרנת של טל משני
הזקנים הוא פשוט ישב לא הכי קשוב אלא פשוט מחויך כאחד שמחייך
לעצמו, כמו מישהו שגילה משהו חדש והוא פשוט שמח, דרך חיים
חדשה, אולי נקודת מבט? כל מה שהוא ראה בראשו כשחייך זאת סיגל.
את סיגל ואותו מזדקנים, את עצמו מחבק את סיגל כל לילה שלהם
ביחד, מרגיע את סיגל מהדמעה הראשונה, מביא לה פרחים בשישי, הוא
הרגיש דייג.
למחרת הלך לדוג, נסע באוטובוס, פגש את סיגל וחי את חייו.