הטלפון צלצל. איתי (לא שם בדוי) ענה.
"הלו?"
-"אחי, אתה בא היום למועדון טראנסים טראנסים בלאגנים
בהרצליה?"
"מרגמות לפטמות אח שלי" ענה איתי.
באחת עשרה איתי וחבר שלו נכנסו למועדון. עוד הם רוקדים ולפתע
איתי מבחין במישהו עף מקצה אחד של המועדון לקצה השני.
"נלך לראות מה קרה" הציע איתי לחבר שלו.
כשהתקרבו איתי ראה מכר שלו שוכב על הרצפה מדמם מהאף.
"רונן! מה קרה רונן? מי עשה לך את זה?!"
-רונן ענה "רקדתי לי ככה בסבבה עם הידיים לצדדים והסתובבתי מלא
סיבובים במהירות באטרף של הריקוד, ופתאום אני מחטיף אגרוף ישר
לפרצוף של איזה ערבי אחד. אבל לא סתם אגרוף הכנסתי בו, הבאתי
בו אגרוף באטרף של הריקוד!"
"מי זה הערבי הזה שיתעסק עם חבר שלי?!" כעס איתי.
רונן הצביע על אדם אחד ששיפשף את פניו.
איתי הוציא תער מהכיס.
איתי התקרב לערבי וצעק עליו "תגיד לי, אתה רוצה שאני אחתוך
אותך בלחי עם התער?! זה יעשה לך שפתיים שישפריצו לכל כיוון!
אתה נורמלי אתה?!"
הערבי לא הבין עברית.
הערבי כן הבין שצועקים עליו.
הערבי הוציא סכין.
הערבי קרא לחברים.
עוד לא הספיקו לומר מילה וכבר העיפו אותם לרחבה מחוץ למועדון.
איתי מצא עצמו עומד מול חמישה ערבים שכל אחד מהם בגודל של מקרר
ג'נרל אלקטריק עם שתי דלתות והקפאה כפולה.
למזלו של איתי הוא שרברב. (גם כן מזל). למזלו של איתי המכונית
שלו חנתה ברחבה שמחוץ למועדון. למזלו של איתי היה לו במכונית
צינור פלדה שהוא היה אמור להרכיב יום ראשון למישהו בצנרת.
איתי רץ למכונית, הוציא את הצינור ותוך שלוש שניות כבר הספיק
לסובב למישהו את הראש 180 מעלות אחורה ולשבור לו את האף.
ישר כולם התחילו מכות, אגרופים, בעיטות עם נעלי צבא, נעיצות של
סכינים והמון המון דם שנשפך. בתוך כל ההמולה איתי מרגיש לפתע
חבטה מזעזעת נוראית בראש שכמותה הוא עוד לא הרגיש מימיו: אחד
מהחברה של הערבים דפק על הראש של איתי בקבוק בירה.
איתי ראה פנסים שחורים בעיניים ובקושי יכל לעמוד.
איתי רץ ישר למכונית והתניע. הוא בקושי ראה ממטר, אבל בכל זאת
הצליח להבחין בכך ששני אנשים עומדים מול המכונית שלו בכוונה
לחסום לו את הדרך. איתי גם הבחין שאלה שניים מהחברה של הערבים,
אז שם גז.
הוא נסע ונסע במהירות והרגיש שמינימום הוא דרס לאחד מהם את
הרגל. איתי נסע ונסע, אבל לא ברח. מה פתאום שיברח? זה איתי.
איתי נסע ונסע לקניון של הרצליה להביא את חבריו הערסים שיעזרו
לו נגד הערבים. "גב", קוראים לזה בשפת הערסים.
איתי אסף איזה גב של חמישה-שישה בחורים ונסע בחזרה למועדון.
כשהגיעו למועדון איתי פרק את החמולה מהרכב והבחינו בכך שהחבר
של איתי שוכב על הרצפה מתקפל. הם גם הבחינו שלמרבה ההפתעה
הערבים לא ברחו. הם נשארו במקום. חיכו לאיתי. הם גם הביאו
תגבורת של עשרה ערבים נוספים.
איתי מצא עצמו עומד מול 15 ערבים כשהחבורה שלו היא רק של 8
בערך. איתי הסתכל לחברה שלו, הסתכל על הערבים, לחברה שלו,
לערבים, ופתאום רץ לעבר אחד מהם עם בעיטה לפנים. השכיב אותו על
הרצפה. ישר שתי הצדדים רצו והתערבבו זה בזה וכולם התחילו
במכות, בעיטות, סטירות, הצלפות, סקקות, לאטמות, חבטות ועוד כמה
מילים שנגמרות ב 'ת'.
לאחר כחצי שעה של האבקות רצינית ללא רחמים, שם ערבי אחד את ידו
על הכתף של איתי ואמר לו "עזוב אותך עכשיו מכות. אני עייף. בוא
נלך"
-"טוב" ענה איתי.
והלכו איש איש לביתו.
אני רציני. ככה הלכו.
איש איש.










-סיפור אמיתי שסיפר לי בן-דוד שלי איתי. לא האמנתי לו בהתחלה,
אז הוא הראה לי את הצלקת שיש לו בראש מהבקבוק של הבירה. עדיין
לא האמנתי לו אבל כשקראתי על כך ב"זמן השרון" כבר לא היה לי
ספק:
איתי זה איתי.