יום שישי בערב וקלרה על המרפסת, מסתכלת על הים.
החמסין נגמר ורוח נעימה עוברת ברחוב, מלטפת את פאבלו שחוזר
הביתה.
הולך לאט, בנחת, אחרי המשחק של יום שישי. הוא לובש את הצהוב
אפור של דפורטיבו, קבוצה שאתה משאיר לה את ליבך כשאתה עוזב את
קאלי. לידו הולך אלמונדו לובש את בגד האימון הישן של
"הזוהרים" זה עם הספונסר הבראזילאי "קונבורוס" שברח לנו באמצע
העונה.
חיברו להם היום עוד שלושה אפסים, בטח השחקנים הכי גרועים שהיו
לדפורטיבו מעולם. ועוד הציעו להתערב על יציאה לאספוזיטו ,כאילו
לא ידעו שהכסף לא כל כך בשפע עכשיו.
שניים משלושת הדחלילים היו שחקנים צעירים, כמעט ילדים, שעד לא
מזמן היו חוגגים את שעריהם בליגות הנוער המחוזיות בתנועות משל
אלמונדו. ואת פאבלו הכירו רק מתמונות שהיו תלויות על  קירות
המועדון.השלישי היה שחקן הגנה מזדקן בשם ליאנדרו שאיך שהוא
נשאר בקבוצה בזכות משחקו הקשוח ולא היווה גורם שיש להתחשב בו.
פאבלו סידר את שני הנערים בצדדים ולליאנדרו הורה להשאר
למטה.אין שום סיבה שהוא פאבלו לא יסתדר עם השחצנים החדשים
במרכז וייתן לאלמונדו את אותם ממתקים יפים ומדוייקים שהיה הופך
לשערים מרהיבים.
חמישה שחקני דפורטיבו , כמה אוהדים עשירים  והמעסה קראו תגר על
האגדות.
שחקנים גבוהים, אלגנטיים, הולכים נכון, מדברים נכון. כמעט
אירופאיים. באו לראות את נסיכי העבר,להתעמת עם זכרונות
האוהדים, לנצח את אלמונדו ופאבלו.
הם היו מהירים ושלטו בכדור היטב. לא היו מנגנים איתו כמו
הגדולים של פעם ,אך ידעו לייצר את משחק הצירופים שובה העין אשר
אפשר להם שערים יפים ופשוטים, אין ספק שינצחו בקרב שכונתי זה.
ואומנם הבקיעו כבר  השחצנים ארבעה שערים עד המחצית, והעשירים
יושבים להם על המכוניות היקרות, מוצצים את הסיגר ובוחנים את
כישורי השחקנים.רכישות נבונות נערכו הקייץ.
לעיתים תקפו השחקנים מן הצדדים ולעיתים השתעשעו מעט עם פאבלו
מעבירים את הכדור מעליו.ואת אלמונדו לוקח איזה בלם ענק שלא
נותן לא לזוז.
בערך בדקה השמונים מסר פאבלו כדור גבוה לאלמונדו,הבלם נפל
ואלמונדו השתלט על הכדור כמו פעם עם החזה.כשהרים את הראש ראה
את השוער מרחוק וארבעה שחקנים בדרך.
 אלמונדו הוריד את הכדור והחל להתקדם, את הראשון עבר מימין
בקלות עם קטנה בגב הרגל , ואז הטעייה לשני, תנועה הצדה והוא על
הדשא ואלמונדו כבר קרוב לרחבה . כאילו בעיטה!- והבלם הקדמי
אוכל את זה .צעד אחד מהיר והוא נותר מאחור.נשארו הבלם  האחורי
והשוער,שניהם בתנועה אליו, סוגרים אותו בפינת הרחבה.אין שום
סיכוי להחלץ מכאן.סוחב את הכדור לאחור, מתגונן, מכווץ את כתפיו
כדי לא לאבד ואז עקב קטן לפאבלו וזה בנגיעה אחת כדור קשתי לתוך
הרשת העליונה.שער מדהים.
כמו ההוא בדקה התשעים בפנריאול-אומרים האוהדים העשירים.והשטרות
נשפכים על פאבלו ואלמונדו, האלילים הישנים.הסנובים חוזרים
לקאלי .לוקחים איתם את השחקנים הצעירים,הם פגשו את האגדות. הם
חיו שוב את העבר התמים, זכו להתענג  על הקליפסו של הכדורגל.
ובזכות הפזטות שלהם יחגגו הלילה קלרה ופאבלו עם הפודרה
בלאנקה.
.